רשות השידור הישראלי 500500566. נ' שיינברום

החלטה

לפני התנגדות לביצוע תביעה בסכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל.

התובעת הגישה לביצוע תביעה כספית בגין אגרת טלויזיה שלטענתה לא שולמה על ידי הנתבע.

מעדות הנתבע בבית המשפט עולים הנתונים הבאים: הנתבע רכש שני מקלטי טלביזיה בזמנים שונים עבור אביו המנוח. אחד המקלטים נתרם לדברי הנתבע לבית האבות בו שהה אביו ז"ל של הנתבע. המקלט האחר גם הוא נותר ברשות בית האבות לאחר פטירת אביו של הנתבע.

הנתבע נשאל האם מסר הודעה לתובעת על חדילה מחזקה במקלטים והשיב כי לאחר שנעשו אליו פניות מטעם התובעת לתשלום האגרה הודיע להם בע"פ, ולדבריו אף בכתב, על חדילה מחזקה במקלטים אותם רכש.

דיון והכרעה

ב"כ התובעת טוען כי יש לדחות את ההתנגדות שכן "אין חולק" כי הנתבע לא הודיע על חדילה מחזקה במקלטים אותם רכש ועל כן אין לו הגנה בהליך זה שכן לא דיווח כדין על חדילה מחזקה. מנגד, טוען הנתבע כי יש ליתן לו אפשרות להתגונן נגד התביעה שכן נוכח פנייה בע"פ לתשלום התחייבה לגישת ב"כ הנתבע גם תשובה בע"פ בנוגע לחדילה מחזקה במקלטים.

לטעמי סיכויי ההתנגדות להתקבל אינם ואפרט. תקנה 6 לתקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת מקלט טלוויזיה) תשמ"א – 1981 (להלן: התקנות) קובעת: "אדם המוכר או מעביר בדרך אחרת מקלט טלוויזיה לאדם אחר, יודיע על כך בכתב למנהל, תוך שלושים ימים ממכירת המקלט או העברתו, ויציין בהודעתו את השם המלא, המען ומספר הזהות של הקונה או מקבל ההעברה" (הדגשה הוספה). בענייננו, אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי העברת המקלטים מהנתבע לאביו המנוח עולים כדי "העברה בדרך אחרת" ועל כן מטילה תקנה 6 חובת דיווח בכתב דווקא למשיבה. מכאן, שלא ניתן לקבל את טענת ב"כ הנתבע כי דיווח בע"פ היה מחויב בנסיבות העניין. ייתכן ונסיבות העניין חייבו גם דיווח בע"פ אך בוודאי שהן לא פטרו את הנתבע – עו"ד במקצועו – מחובה לדווח בכתב על העברת המקלט.

יתר טענות הנתבע בדבר חובות שלא פורטו באופן ראוי דינן להידחות משני טעמים: ראשית, מדובר בהרחבה אסורה של יריעת המחלוקת כפי שנתחמה בכתב ההתנגדות. שנית, ככל שהנתבע לא הבין במה מבוקש לחייבו היה הוא יכול לפנות לתובעת על מנת לקבל הבהרות. סירוב התובעת היה יכול לזכות את הנתבע בקבלת בקשה זו מטעם זה בלבד. ואולם, משאין בפני כל טענה בעניין זה בכתב ההתנגדות ואין טענה כי נערכה פנייה לתובעת אך זו לא זכתה למענה כלל או למענה ראוי – אין אפשרות להידרש לטענה.

עם זאת, סבורני כי יש ליתן לנתבע רשות להתגונן. ב"כ הנתבע הפנה בסיכומיו לתא"מ 28340-05-10 המאזכר את ע"א 935/00 מדיק מדיה קורפוריישן בע"מ נ' רשות השידור, פ"ד נו (2) 582).

כעולה מחומר הראיות, נרכשו מקלטי הטלוויזיה עבור אביו המנוח של הנתבע ולא עבור הנתבע עצמו. הנתבע עצמו העביר את המקלטים לחזקתו של אביו המנוח ולאחר פטירתו הועברה החזקה מניה וביה למקום בו שהה המנוח עובר לפטירתו. בנסיבות אלה יכולה לעלות טענה – שלגבי טיבה וסיכוייה אינני מחווה דעה – לפיה באף שלב לא היה הנתבע בעל הזיקה הקרובה ביותר למקלטי הטלוויזיה הואיל והחזיק בהם, ככל שהחזיק בהם, עבור אביו ולא עבור עצמו, לשימושו. זאת על יסוד ההלכה לפיה חובת האגרה חלה על המחזיק במקלט וחובה זו פורשה כמתייחסת ל"בעל הזיקה הקרובה ביותר למקלט" (ע"א 935/00 מדיק מדיה קורפוריישן בע"מ נ' רשות השידור, פ"ד נו (2) 582). חזקה אינה מתפרשת – אף אינה יכולה להתפרש – רק בהתייחס ליסוד הפיזי המצומצם של החזקה כעניין שבעובדה גם בהיבט של הכוונה הנלווית ליסוד הפיזי של החזקת המקלט.

בנסיבות אלה, דומה כי עשויה להיות למבקש הגנה אפשרית, אשר לגבי סיכוייה להתקבל לגופה איני מחווה דעה – ולפיה הוא מעולם לא היה "מחזיק" במקלט בפני עצמו ולפיכך אין ולא היה מקום לחייבו בתשלום אגרה.

לאור האמור ניתנת רשות להתגונן כמפורט בסעיף 8 להחלטה זו. תצהיר הנתבע ישמש כתב הגנה. התיק יועבר למנ"ת לשם ניתובו למסלול המתאים לו. הוצאות הליך זה יקבעו בהתאם לתוצאות.

ניתנה היום, י"ז אדר תשע"ב, 11 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: