רשות הפיתוח נ' יצחקי

פסק דין

הרקע

התובעת היא בעלים של דירה הנמצאת בקומת קרקע, בבית ברחוב שמגר 13 בירושלים, והידועה כחלקה 74/2 בגוש 30077 (להלן – הדירה), ובהיותה "מקרקעי ישראל" כהגדרתם בדין – היא מנוהלת על ידי מינהל מקרקעי ישראל באמצעות שלוחתו, עמידר, החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ (להלן – עמידר).

ביום 1.6.73 נחתם חוזה שכירות בין עמידר לבין אמו של הנתבע, הגב' חנה יצחקי ז"ל, לפיו הושכרה לה הדירה בשכירות מוגנת על פי חוקי הגנת הדייר (ראה נספח ב' לכתב התביעה) (להלן – חוזה השכירות).

עם פטירתה של הגב' יצחקי, הוכר בעלה, אביו של הנתבע, מר יצחק יצחקי ז"ל, כדייר מוגן. מר יצחקי נפטר ביום 5.10.03 (להלן – המנוח).

על פי כתב התביעה, במועד בלתי ידוע לתובעת, לפני שנת 2002, בנה המנוח תוספת מחסן לדירה, המשמש בפועל למגורים (להלן – התוספת). התוספת כלולה בשטח הרשום כחלקה 74/2 בגוש 30072.

הנתבע השתמש בדירה ובתוספת ביחד עם אביו, והמשיך לעשות כן גם לאחר פטירתו של המנוח בשנת 2003 ועד עצם היום הזה.

ביום 17.3.99 צורפו הדירה והמחסן ליחידת רישום אחת, בצו רישום בית משותף (ראה ת/1), ומכאן, שהתובעת היא הבעלים הן של הדירה והן של התוספת.

ביום 29.11.04 הוציאה מחלקת מבנים מסוכנים בעיריית ירושלים "הודעה על קיום סכנה" בדירה, ובהעדר שיתוף פעולה מצד הנתבע, ביצעה התובעת עבודות תיקונים וחיזוקים יסודיים, בעלות של 13,710 ₪.

הסכום שולם לקבלן על ידי עמידר, על פי חשבונית מיום 1.9.06, אשר צורפה כנספח י'לכתב התביעה.

ביום 11.6.07 הודיעה עמידר לנתבע כי אושרה העברת זכויות הדיירות המוגנת בדירה (ללא התוספת) מאביו המנוח לשמו של הנתבע, אולם לגבי התוספת הוא יחוייב בדמי שכירות באופן רטרואקטיבי.

בכתב התביעה דורשת התובעת סכום של 78,073 ₪, המורכב כלדקמן:

72,197 ₪ - חובו המצטבר של הנתבע בשל דמי שכירות ראויים עבור התוספת לתקופה של 7 השנים האחרונות שלפני הגשת התביעה, על פי פירוט שבסעיף 7 לכתב התביעה, המבוסס על חוות דעת שמאית שצורפה כנספח ד' לכתב התביעה.

3,366 ₪ - חלקו היחסי של הנתבע בעלות ביצוע עבודות התיקונים והחיזוקים בדירה, על פי פירוט שבסעיפים 9 ו-10 לכתב התביעה;

2,510 ₪ - חובו של הנתבע בשל שכר הדירה המוגן עבור הדירה עצמה ללא התוספת, על פי פירוט שבסעיף 6 לכתב התביעה.

לטענת הנתבע בכתב ההגנה, הובהר לו בעבר על ידי נציגי עמידר, כי אין צורך שהוא ישלם סכום כלשהו בשל עבודות התיקונים והחיזוקים.

עוד טוען הנתבע, כי במשך השנים שילם שכר דירה חודשי לעמידר בסכום של 57 ₪, והוא מבקש להמשיך ולשלם סכום זה.

לטענתו, התובעת מנסה לסלק את ידו מהדירה, קורת גגו היחידה, וזאת ככל הנראה מתוך כוונה לעשות בנכס שימוש אשר יניב לתובעת פירות כספיים גבוהים יותר מדמי הדיירות המוגנת המשולמים על ידי הנתבע.

טענות התובעת

התובעת טוענת כי אין לנתבע זכויות דיירות מוגנת בתוספת, ולכן עליו לסלק ידו ממנה, להחזיר את החזקה בה לתובעת, לשלם עבור התוספת דמי שכירות ראויים בהתאם לחוות הדעת השמאית, וכן לשלם את חובו בשל שכר הדירה המוגן עבור הדירה, אשר לא שולם על ידי הנתבע משנת 2005.