רשות הפיתוח נ' טהאן

פסק דין

התובעת הגישה כנגד הנתבע תביעה בסדר דין מקוצר לפינוי ולסילוק יד ממקרקעין בעיר לוד. בבקשת הרשות להגן טען הנתבע טענות שונות, אך כב' הרשם התיר לו להתגונן בטענת התיישנות בלבד.

כללי:

בעלי הדין:

1.התובעת היא רשות שהוקמה על פי דין לצורך טיפול במקרקעין של המדינה, ולעתים מקרקעין של המדינה רשומים על שמה. נכסי התובעת מנוהלים ע"י מינהל מקרקעי ישראל (להלן-"המינהל"). חב' עמידר היא שלוחתם של המינהל ורשות הפיתוח לניהול נכסים הרשומים על שם המינהל ורשות הפיתוח.

2.הנתבע מחזיק בנכס השייך לנתבעת והנמצא ברחוב עזריה 3 בלוד.

תביעת התובעת:

3.ביום 21.9.06 הגישה התובעת כנגד הנתבע תביעה בסדר דין מקוצר, בה עתרה לבית המשפט לצוות על הנתבע לפנות ולסלק ידו מהמקרקעין ומהדירה ברחוב עזריה 3 בלוד, הידועים כחלקה 63 בגוש 3958 (להלן-"הנכס") ולהחזירם לידי התובעת כשהם פנויים מכל אדם וחפץ, במצב תקין וראוי לשימוש.

בכתב התביעה טענה התובעת כי בחודש יוני 2004 נודע לה כי הנתבע פלש לנכס, והוא מחזיק בו שלא כדין וללא רשותה של התובע או על פי הסכם.

להוכחת זכותה בנכס צירפה התובעת העתק תעודה של האפוטרופוס לנכסי נפקדים שניתנה על פי סעיף 30(ב) לחוק נכסי נפקדים, תש"י-1950, לפיה הנכס הוא נכס נפקד והוא מוקנה לאפוטרופוס לנכסי נפקדים.

בקשת הרשות להגן:

4.הנתבע הגיש את בש"א 3636/06 ובה ביקש רשות להגן כנגד תביעת התובעת. בבקשה זו טען את הטענות כדלקמן:

הדירה הייתה מוחזקת בעבר ע"י מר מיקליצקי יואל ז"ל (להלן-"מיקליצקי") אשר זכויותיו כדייר מגן הועברו לבין המנוח של הנתבע בתחילת שנות ה-80, והנכס הוחזק ע"י אבין הנתבע במשך כ-16 שנה עד ליום 1.3.1997. לטענת הנתבע, למיטב זכרונו חתמו מר מיקליצקי ואביו על הסכם להעברת הזכויות, אם כי עותק ההסכם לא אותר על ידי הנתבע. על יסוד טענות אלו טוען הנתבע כי הוא דייר מוגן בנכס;

לחילופין, טוען הנתבע כי הוא "בר רשות חינם ו/או בעל רשיון ו/או בעל רשות בלתי הדירה;

התביעה כנגדו התיישנה. הוא מחזיק בנכס מזה שנים רבות, מאז פטירתו של אביו המנוח, דהיינו מאז יום 1.3.1997.

בהחלטתו מיום 1.3.07 דחה כב' הרשם את רוב טענות הנתבע, התיר לו להתגונן אך ורק בטענת ההתיישנות, והורה כי תצהיר הנתבע ישמש כתב הגנה.

מאחר וכב' הרשם נתן לנתבע רשות להגן אך ורק בטענת ההתיישנות, יש להתמקד בטענה זו בלבד.

פסק הדין מיום 31.7.08 וההליכים אחריהם:

5.הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, אך ויתרו על החקירות הנגדיות של העדים, והגישו סיכומיהם. בפסק הדין מיום 31.7.08 קבלתי את תביעת התובעת ודחיתי את הגנת הנתבע, תוך שאני מציין את הפגמים הרבים שהיו בתצהירי העדות הראשית מטעם הנתבע.

6.הנתבע הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק הדין, ובית המשפט המחוזי הציע לצדדים להחזיר את הדיון לבית המשפט על מנת שהצדדים יחקרו את העדים על תצהיריהם. הנתבע הגיש תצהירי עדות מתוקנים, והגיש תצהירי עדות ראשית נוספים.