רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח נ' וקנין

החלטה

לפניי בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטתו של כב' רשם ההוצל"פ, יגאל נמרודי מיום 1.6.10, לפיה נדחתה בקשת המבקשת לתיקון החלטת הרשם מיום 27.11.08.

בהתאם להחלטתי הוגשה תגובה בכתב מטעם המשיב.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות המפורטים שהוגשו מטעם הצדדים, על נספחיהם, ובחנתי הטענות מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשת המבקשת, ולפיכך דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות.

במסגרת כתבי הטענות שהוגשו מטעם הצדדים, פורטו ביתר שאת (ואף שלא לצורך) ההליכים הרבים שהתנהלו בין הצדדים בערכאות השונות, וכן צורפו ההחלטות ופסקי הדין שניתנו במסגרת אותם הליכים. אינני מוצא לנכון לחזור ולפרט במסגרת החלטתי ההליכים הרבים שהתנהלו בין הצדדים שלפניי, מה גם שאלה אינם דרושים לי לשם הכרעתי בבקשה שלפניי.

הרקע להגשת הבקשה

ביום 27.11.08, התקיים בפני הרשם הנכבד דיון בבקשות המשיב, במסגרתן עתר בין היתר לחייב המבקשת לשלם לידיו סך של 630,218 ₪, בהתאם לתחשיב שנערך על ידו והוגש בפני הרשם הנכבד עובר למועד הדיון (להלן: "התחשיב").

במסגרת החלטתו ציין הרשם הנכבד כי התחשיב הוגש מטעמו של המשיב בהתאם להחלטות אופרטיביות שניתנו לנוכח החלטתה של כב' השופטת י' שטופמן מיום 12.7.07 במסגרת ע.א. 3404/06.

כן מוסיף ומפרט הרשם הנכבד במסגרת ההחלטה, את ההחלטות שניתנו על ידו לאחר שהוגש התחשיב מטעם המשיב, לפיהן נתבקשה תגובת המבקשת לתחשיב.

כפי שמציין הרשם, חרף כך שהחלטותיו בדבר הגשת תגובה נמסרו לידי המבקשת, וכן חרף העובדה שנעתר לבקשות המבקשת להארכת מועד להגשת תגובה מטעמה – לא הוגשה מטעם המבקשת כל תגובה לתחשיב שהגיש המשיב.

בנוסף, חרף כך שזימון לדיון בבקשות המשיב, אשר נקבע ליום 27.11.08, נמסר לידי המבקשת, לא התייצבה המבקשת למועד שנקבע.

בהתאם לכך קבע הרשם הנכבד כי לנוכח כך שניתנה למבקשת שהות מספקת ליתן תגובה מפורטת לבקשת המשיב:

"אני רואה בהימנעות הזוכה מליתן תגובה, על אף הארכות שניתנו, כמו גם בהימנעות הזוכה מלהתייצב לדיון, משום הסכמה לעמדת החייב באשר לשעור התשלומים המגיעים לו מהזוכה.

בנסיבות כאמור, מטעם זה, אני מקבל את עמדת החייב ומורה לזוכה לשלם לחייב סך של 630,218 ₪ +מע"מ בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק ......"

המבקשת, אשר החלטת הרשם לא היתה לשביעות רצונה, פעלה לשנותה בשני מסלולים; תחילה, הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א בתיק ע"א 2600/08. ביום 3.3.09, ניתנה החלטת כב' הרשם א' בורנשטיין, לפיה נדחה הערעור לאחר ש: "המבקשת-המערערת לא הפקידה את הערבון, גם בחלוף המועד הנדחה להפקדתו כמבוקש על ידי באת כוחה".

לאחר מכן פנתה המבקשת לרשמת ההוצל"פ, הגב' כענת דבי בבקשה לביטול החלטתו של הרשם נמרודי מיום 27.11.08. בהחלטתה מיום 29.9.09, דחתה הרשמת את הבקשה בקובעה כי משנדחה הערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי על ידי כב' הרשם בורנשטיין, מהווה הדבר מעשה בי-דין בין הצדדים.

בצר לה, ולאחר שניסיונותיה האמורים לשינוי החלטת הרשם מיום 27.11.08, לא צלחו, פנתה המבקשת לרשם הנכבד בבקשה לשינוי החלטתו מכוח סמכותו הקבועה בתקנה 126א לתקנות ההוצאה לפועל , תש"ם – 1979 (להלן: התקנות").

החלטת הרשם נשוא הבקשה שלפניי

בהחלטתו דחה הרשם הנכבד הבקשה מאחר והמבקשת פעלה בשני מסלולים בניסיון לשנות מהחלטתו וכן מאחר ולא ננקטו על ידי המבקשת הליכי השגה על החלטת הרשם אורנשטיין מיום 3.3.09, וכן על החלטת הרשמת דבי מיום 29.9.09.

הרשם הנכבד ציין בהחלטתו כי לנוכח האמור אין בידיו סמכות לשוב ולהידרש לסוגיה.