רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח נ' אבו גוש

פסק דין

התובעת תובעת את פינוי הנתבע ממקרקעין אשר לטענתה פונה מהם, אך שב ופלש אליהם ובנה בהם תוספת בנייה. כן תובעת התובעת מהנתבע תשלום דמי שימוש ראויים בגין השימוש שעשה הנתבע במקרקעין 7 שנים שקדמו להגשת התביעה לבית המשפט.

כללי:

בעלי הדין:

1.מדינת ישראל היא הבעלים של גוש 4027 חלקה 43. בגוש וחלקה אלו מצוי נכס מקרקעין שהיה ידוע בעבר כרחוב תחנת רכבת מס' 5 בלוד, והיום ידוע כרחוב דרכי משה 3 או 5 בלוד (להלן-"הנכס").

2.הנתבע, אזרח ישראלי, מתגורר בחלק מהנכס.

תביעת התובעת:

3.ביום 21.6.09 הגישה התובעת את תביעתה כנגד הנתבע, בו טענה כדלקמן:

ביום 28.2.1993 הגישה התובעת כתב תביעה בתיק אז' 52/93 בבית משפט השלום ברמלה כנגד אמו של הנתבע, אבו גוש ג'מילה, וכנגד הנתבע בגין בניית תוספות בנייה לנכס. בכתב התביעה הנ"ל תבעה התובעת את סילוק ידם של הנתבע ואמו מתוספות הבניה ותשלום דמי שימוש ראויים. בסופו של יום הגיעו הצדדים להסכם פשרה שחלקו הרלוונטי לענייננו הוא:

"1. התביעה כנגד הנתבעת 1 (ג'מילה - י.ז.) תימחק.

הנתבע 2 (סמיח – י.ז.) יפנה את המושכר והמקרקעין אשר בלוד תחנת רכבת מס' 5 ויחזיר את החזקה בהם לידי התובעת כשהם פנויים מכל חפץ ואדם. המושכר מוקף בצבע אדום בתרשים הרצ"ב, והמהווה חלק בלתי נפרד מפשרה זו.

.....

.....

במידה והנתבע 2 ימציא לתובעת אישורי בניה לגבי המושכר, אזי הענין יובא שוב להחלטה בפני ועדת דמי מפתח מטעם התובעת."

ביום 28.4.1993 נתן בית המשפט תוקף של פסק דין להסכם הפשרה. בהתאם להסכם הפשרה היה על הנתבעת לפנות מבנה וקרקע הנמצאים בנכס. המבנה כלל שני חדרים ומטבח.

בשנת 2002 ביצעה התובעת את הפינוי, אך בסמוך לאחר מכן שב הנתבע ותפס חזקה במבנה, ומחזיק בו עד היום;

בתאריך לא ידוע לתובעת בנה הנתבע תוספת בנייה בלתי חוקית בצמוד למבנה, על שטח מקרקעין בנכס, כל זאת ללא רשותה או הסכמתה של התובעת, בניגוד לחוק ותוך פגיעה בזכות הקניין של התובעת.

לאור טענות אלו עתרה התובעת לסעדים כדלקמן:

לצוות על הנתבע לפנות את תוספת הבנייה המסומנת בנספח ג' לכתב התביעה, להרוס אותה על חשבון הנתבע, ולהחזיר את החזקה בנכס כשהוא פנוי מכל אדם ונכס;

לחייב את הנתבע לשלם לה דמי שימוש ראויים בגין שימוש במקרקעין לתקופה של 7 שנים שקדמה להגשת התביעה;