רשות המיסים - מכס מרכז נ' Three D Investments Ltd

1. מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ה"פ 4947-05-17, כבוד השופט ר' סוקול), בגדרה נדחתה טענת המבקשת להיעדר סמכות עניינית לבית המשפט המחוזי, ומתוך כך נדחתה גם בקשתה לסילוק על הסף של התובענה.

עובדות העניין, בקצירת האומר, עוסקות בספינה השייכת למשיבה, אשר לגביה התעוררה שאלה האם נוצרה חבות מס קנייה ומע"מ בגין ייבואה לארץ – על סך כ-1,013,071 ש"ח. בחודש אפריל 2017 הורתה המבקשת למנהל המרינה בהרצליה למנוע את הפלגתה של הספינה, מאחר שלא הוסדרו חובות המס בעניינה מול המבקשת. המשיבה מצידה טענה במסגרת עתירה מנהלית שהגישה, אשר בהמשך הומרה להמרצת פתיחה, כי הספינה אינה חייבת בתשלום מיסי הייבוא, וכי יש לבטל את האיסור על הפלגת הספינה לחו"ל. הסעד שביקשה המשיבה בהמרצת הפתיחה הינו "צו המורה על ביטול איסור ההפלגה לחו"ל של היאכטה Baba joy הנושאת את דגל גיברלטר" (עמ' 1 להמרצת הפתיחה). לאחר הדיון שנערך בבית המשפט המחוזי ביום 22.5.2017, הודיעו הצדדים כי המשיבה הפקידה ערבות בנקאית להבטחת תשלום חוב המס, בגובה החוב הנטען. על פי הודעה זו, אשר קיבלה תוקף של החלטה, דין הערבות הבנקאית ייקבע בהתאם לפסק דין חלוט, שיכריע בשאלת חבות מס הייבוא. הודעה זו רלוונטית לשאלת הסמכות, ועל עניין זה אעמוד בהמשך. לאחר הפקדת הערבות ניתן אישור לספינה להפליג מהנמל.

במסגרת ההליך המתקיים בבית המשפט המחוזי, טוענת המבקשת כי הסמכות העניינית לדון בתובענה מסורה לבית משפט השלום, בהתאם לגובה חבות המס. מנגד טוענת המשיבה כי הסעד המבוקש הינו סעד הצהרתי לקביעה כי איסור ההפלגה נקבע שלא כדין, ועל כן מדובר בסעד שאינו ניתן להערכה בכסף. בסעד מסוג זה הסמכות מסורה לבית המשפט המחוזי.

בית המשפט המחוזי קבע כי יש לבחון את הסעד המהותי המבוקש, וכי במקרה זה הסעד המהותי הוא הצהרה כי המשיבה לא ייבאה את הספינה לישראל. עם זאת, עמדה ערכאה קמא על כך שגם עתירה לסעד הצהרתי עשויה להיות מסווגת לפי שווי העניין מושא הסעד המבוקש – וכי הסמכות העניינית תיקבע לפי שווי זה. לעניין שווי הנושא קבע בית המשפט המחוזי בהתאם לטענת המשיבה, כי הנושא הוא הספינה עצמה, ולא סכום המס שנדרש לשלם בגין ייבואה לכאורה, כטענת המבקשת. מסקנה זו מתבקשת לגישת בית המשפט המחוזי לאור הגדרת הסעד המהותי, העוסק בייבוא הספינה. מאחר ששווי הספינה עולה משמעותית על הסכום המסור לסמכות בית משפט השלום, קבע בית המשפט המחוזי כי בסמכותו לדון במקרה.

2. סעיף 51(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כי בסמכות בית משפט השלום יהיו בין היתר "תביעות אזרחיות – למעט תביעות הנוגעות למקרקעין – כשסכום התביעה או שווי הנושא אינו עולה על 2,500,000 שקלים חדשים ביום הגשת התובענה". בענייננו החלופה הרלוונטית הינה "שווי הנושא" המעוררת את השאלה מושא דיון זה.

קושי שעשוי להתעורר במקרים כגון זה נובע מהאמור בתקנה 9 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לפיה כתב התביעה יכיל את הסעד המבוקש ואת שוויו של נושא התובענה ככל שאפשר לקבעו. מתעוררת השאלה, האם כאשר התובע לא ציין את שווי נושא התובענה, משמעות הדבר היא שלא ניתן להעריך את שוויה, והתובענה תעבור לסמכות בית המשפט המחוזי? לכך יש להשיב בשלילה. כפי שצוין:

"לעתים רבות, המפתח לשאלת הסמכות העניינית עולה לעיני כל מכתב התביעה. דוגמה לכך היא תביעה כספית בסך מיליון ש"ח. אולם, לפעמים ההכרעה בסוגיית הסמכות דורשת בדיקה מסוימת. כך עשוי להתרחש בתביעת מקרקעין כפי שבענייננו. הסיבה לכך היא שלא יהיה נכון להותיר את גורל הסמכות תמיד בידי מנסח כתב התביעה. למשל, ניתן לבקש סעד שמקומו בבית המשפט המחוזי, אך בדיקה של כתב התביעה תגלה שההליך אינו בשל לסעד זה. בדיקה כזו איננה מצומצמת לקריאת סעיף הסעדים, אך אינה רחבה כמובן עד כדי קביעת זכויות מהותיות של הצדדים. יש לזכור כי מצוות המחוקק היא שתיקים מסוימים יישמעו בבית משפט השלום ותיקים אחרים בבית המשפט המחוזי. תפקידו של בית המשפט הוא, בין היתר, לפקח על כך שרצון המחוקק ימומש." (רע"א 4890/15 אלוש נ' עירית טבריה, פס' 5 לפסק דיני (31.12.2015)).

אם כן, השאלה שניצבת בפנינו היא האם על פי מבחן הסעד, המכריע בשאלת הסמכות העניינית, מדובר בענייננו בסעד שניתן להעריך את שוויו. ככל שהתשובה על כך תהיה בחיוב, מתעוררת השאלה מהו שווי הנושא. בסופו של שיקול, שווי הנושא יכריע האם הסמכות מסורה לבית משפט השלום, או שמא לבית המשפט המחוזי.

3. תובענה לסעד הצהרתי לא בהכרח תסווג כתובענה שלא ניתן להעריך את שוויה. ישנם מקרים בהם סעד שאינו כספי, כגון סעד הצהרתי, גורר עמו עגלה עליה מונחת זכות אשר ניתן בבירור לאמוד את שוויה. המשא המונח על העגלה הוא למעשה הסעד המהותי. כלי הרכב הגורר את העגלה הינו הסעד ההצהרתי. יתכן כי במבט ראשון לא נראה הסעד ההצהרתי ככזה שניתן לאמוד את שוויו, אולם ברגע שפותחים עבורו את השער, הוא נכנס ומכניס אחריו גם את העגלה הנושאת את הסעד המהותי, בר אומדן השווי. הכוונה למצב בו עולה מהמרצת הפתיחה כי אין לנתק את הקשר בין הרכב והעגלה, באופן שבפועל הם הופכים לכלי אחד. אם כך המצב, ניתן לגלות את שווי התובענה על פי מבחן הסעד.