רשות המיסים בישראל - מחלקה לתיקים מיוחדים נ' תשובה ואח'

החלטה

בפני בקשת הנאשמים להורות על ביטול כתב אישום, מכוח סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב- 1982 (להלן:"החסד"פ") מחמת הגנה מן הצדק, מאחר והמאשימה לא מילאה אחר חובתה ליתן לנאשמים את הזכות לקיום שימוע, לפי סעיף 60א' לחסד"פ (להלן:"השימוע") טרם הגשת כתב האישום.

נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה בניגוד לחוק העונשין וכן עבירות מס, בניגוד לחוק המע"מ ולפקודת מס הכנסה.

ב"כ הנאשמים גולל את מהלך הדברים וסמך ידיו על מסמכים שצורפו לבקשתו.

לטענת ב"כ הנאשמים ביום 6.3.10 שלחה המאשימה לנאשמים, הודעות לפי סעיף 60א לחסד"פ וציינה את האפשרות לפנות בבקשה מנומקת בכתב מדוע להימנע מהגשת כתב אישום נגדם (להלן:"ההודעות").

ההודעות הגיעו לידי הנאשמים רק בחלוף כשבוע וביום 10.4.11, נשלחה למאשימה הודעה מטעמם במסגרתה התבקשה לפרט את החשדות המדויקים המיוחסים לנאשם, על מנת שיוכל לממש את זכות השימוע המוקנית לו על פי דין.

עוד טען ב"כ הנאשמים כי המאשימה הגיבה לבקשה בו ביום ואולם פירטה את החשדות כנגד הנאשמת ולא כנגד הנאשם כפי שהתבקשה. כמו כן כי בסמוך לאחר קבלת פירוט החשדות, פנה ב"כ הנאשמים למאשימה לתיאום מועד לצילום חומר החקירה בתיק, תוך שהינו מציין את סדר הזמנים הדחוק ובסופו של יום נקבע מועד כאמור אך ליום 15.5.11.

לדברי ב"כ הנאשמים, חרף כלל ההתקשרות הקודמת ומהלך הדברים שהיה בשליטת המאשימה בלבד והגם שטרם חלפו 30 ימים מיום קבלת ההודעות על ידי הנאשמים, הודיעה לו המאשימה, ביום 16.5.11, כי המועד לקיום השימוע חלף וכי לפנים משורת הדין, תיאות מנהלת המחלקה המשפטית, להיפגש עימו למחרת היום, לצורך קיומו.

ב"כ הנאשמים טען כי בקשתו להארכת המועד לקיום השימוע נדחתה בציינם: "היות ובתיק זה עומדים לפוג ביום רביעי הקרוב (18.5.11) מועדי התוקף לתפיסת התפוסים והערבויות הקיימים בתיק". בהקשר זה טען ב"כ הנאשמים כי המאשימה נאותה להאריך מועד לקיום שימוע בעניינו של חשוד אחר אשר הסכים להאריך את תוקף הערבויות.

ב"כ הנאשמים ציין כי ביום 17.5.11 פנה למאשימה שתשקול בשנית קיום השימוע טרם הגשת כתב האישום. ביום 18.5.11, נענה בשלילה ונאמר לו כי כתב האישום יוגש בו ביום. משהוגש כתב האישום הודע לנאשם 1 כי היה וברצונו לקיים את השימוע בדיעבד עליו לתאם מועד כאמור ולא יאוחר מיום 18.6.11 ואולם בנסיבות אלה ומאחר ואין המדובר בשימוע שנערך בלב פתוח ובנפש חפצה לא עשה הנאשם 1 כאמור.

המאשימה מנגד פירטה את מהלך הדברים בהסתמך על מסמכים שצירפה וטענה כי דין הבקשה להידחות, שכן פעלה על מנת לאפשר לנאשמים למצות את זכותם לשימוע גם לאחר חלוף 30 הימים ואולם ללא הצלחה מפאת אופן התנהלות הנאשמים ועיכוב ההליכים מצידם ללא סיבה מוצדקת.

לטענת ב"כ המאשימה ההודעות נשלחו לנאשמים ביום 6.3.11 ונמסרו לנאשמת ביום

10.3.11 ולנאשם ביום 14.3.11. בהודעות הודע לנאשמים בדבר האפשרות לפנות למאשימה בבקשה לעיין בליבת חומר הראיות שנאסף וכן לפנות בבקשה מנומקת לעריכת השימוע בתוך 30 ימים מקבלת ההודעות.

ביום 10.4.11, כ-28 ימים לאחר קבלת ההודעה על ידי הנאשם וכ- 32 ימים לאחר קבלת ההודעה על ידי הנאשמת, פנו הנאשמים אל המאשימה בבקשה לפרט את מהות החשדות נגדם. זאת מבלי שהתבקש הארכת המועד לקיום השימוע, מבלי לתאם מועד לעיון וצילום החומר ואף מבלי שהביעו את רצונם לקיום השימוע אלא אך ציינו כי עניין זה יישקל על ידם לאחר קבלת פירוט החשדות.

הוסיפה וציינה ב"כ המאשימה כי בו ביום שלחה לנאשמים מכתב המפרט את החשדות כנגדם. ואולם אך ביום 5.5.11 קרי, 27 ימים לאחר מכן, פנה ב"כ הנאשמים טלפונית לתיאום מועד לצילום ליבת חומר החקירה וחרף מועדים מוקדמים יותר שהוצעו לו תיאם מועד לצילום ליום 15.5.11. ובפועל לנוכח אילוצי ב"כ הנאשמים צולם חומר החקירה אך ביום 16.5.11.

עוד ציינה ב"כ המאשימה כי עד ליום 16.5.11 לא ביקשו הנאשמים להאריך את המועד לעריכת השימוע ואף לא הודיעו על כוונתם לעשות כן, אלא אך ציינו כי ישקלו את צעדיהם לאחר קבלת פירוט החשדות.

בנוסף ציינה ב"כ המאשימה כי לפנים משורת הדין הוצע לנאשמים לערוך את השימוע ביום 17.5.11 וציינה כי לא ניתן לקיימו במועד מאוחר יותר מאחר ותוקף הערבויות עומד לפוג בתוך יומיים ואולם הנאשמים לא הציעו להסכים להאריך את הערבויות. כמו כן כי לפנים משורת הדין לאחר הגשת כתב האישום ביום 18.5.11 הציעו לערוך לנאשמים שימוע בדיעבד בתוך חודש.

לאור סך כל האמור לעיל עתרה המאשימה לבית המשפט להורות על דחיית הבקשה.

דיון

בבוא בית המשפט לקבוע האם אכן, כטענתם, חוסים הנאשמים תחת הגנה מן הצדק יהא לנגד עיניו המתווה שנקבע בהלכת ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' איתמר בורוביץ ואח' והמבחן התלת שלבי כדלקמן: