רשות המיסים בישראל - מחלקה לתיקים מיוחדים נ' גאון ואח'

החלטה

כללי

לפניי שתי בקשות; האחת, מטעם המבקשת, חברת דור אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ (להלן: "המבקשת" או "דור אלון") הטוענת לזכות בנכסי המבקשים 1-4 והשנייה, בקשת המבקשים 1-4 (להלן: "המבקשים") לשחרר כספים שבבעלותם ואשר נתפסו על ידי המדינה, במסגרת צו חילוט זמני ולהעבירם לידי דור אלון, כנגד ערבות בנקאית שזו תעמיד לטובת המדינה. המבקשת מבססת אף היא את בקשתה על ערבות בנקאית שתעמיד למדינה, כנגד שחרור הכספים.

דור אלון סומכת בקשתה על הוראות סעיף 36ג(א) לפקודת הסמים המסוכנים התשל"ג – 1973 (להלן: "פקודת הסמים" או "הפקודה").

רקע

ביום 16.6.11 הוגש נגד המבקשים, לרבות נגד נאשמים נוספים, כתב אישום המייחס להם עבירות בניגוד לחוק איסור הלבנת הון ועבירות נלוות, בהיקף של מיליוני שקלים. בד בבד, עתרה המדינה למתן סעדים זמניים ברכוש מכוח הוראת סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון תש"ס- 2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון") ביחד עם סעיפים 36ו(א) ו- (ג) לפקודת הסמים. בין היתר, עתרה לחילוט כספים של המבקשים, בסכומים נכבדים וזאת, להבטחת מימוש החילוט בעתיד, אם וכאשר יורשעו המבקשים בדין. הצו לחילוט זמני של הכספים ניתן כמבוקש.

דור אלון עוסקת בהספקת דלקים, ובין היתר, קיימה קשרים עסקיים עם המבקשת 3, חברת "בר גאון אנרגיה (2003) בע"מ" (להלן: "בר גאון").

לבר גאון חוב כספי כלפי דור אנרגיה בסך 3,000,000 ₪ (להלן: "החוב"). על יסוד החוב, שאינו שנוי במחלוקת, הסכימה המדינה בהליך אחר, לשחרר כספים שתפסה אצל בר גאון לטובת דור אלון, כנגד המצאת ערבות בנקאית, דא עקא, התחוור, כי צדדים שלישיים אף הם טוענים לזכות בכספים אלו ועל כן, ביקשה המדינה לחזור בה מהסכמתה. התקבלו החלטות שיפוטיות בסוגיה זו, במסגרת ההליך האחר, שאינן רלבנטיות לענייננו.

הבקשה מטעמה של דור אלון

בבקשה זו, דור אלון טוענת לזכות מכוח החוב של בר גאון, לא רק בכספי בר גאון – אשר זכותה האובליגטורית כלפיה אינה שנויה במחלוקת, אלא אף בכספי המבקשים האחרים, המבקשים 1,2 שהינם הבעלים והמנהלים של בר גאון והמבקשת 4, שהינה חברה פרטית בע"מ באשכול החברות בר גאון. דור אלון סומכת טענתה על ערבותם האישית של המבקשים 1 ו-2 שהועמדה, לטענתה, כבטוחה לפירעון חובה של בר גאון לדור אלון (ערבות שלא הוצגה).

דור אלון גורסת, כי בין אם קנויה לה זכות קניינית בחוב הכספי, בזיקה למבקשים 1 – 2 ובין אם זכותה בחוב הינה אובליגטורית או זכות אחרת - כך או כך – הוכחה זיקתה לכספים אלו, אשר מכוחה קם מעמדה כטוענת לזכות, אף כלפי המבקשים 1,2 ו - 4.

דור אלון טוענת, כי היא נכנסת בגדר התיבה "הטוען לזכות ברכוש" שבהוראת סעיף 36(ג) לפקודת הסמים, שכן, היא עומדת בשני התנאים המפורטים בו, קרי, זכותה הנטענת ב"רכוש", נרכשה בתמורה ובתום לב. לעניין זה, לטענתה, די בהוכחת קיומה של זיקה "בין 'הטוען לזכות ברכוש' לבין הנכס...". (ר' עמ' 3 לסיכומי דור אלון) כדי להיכנס בגדר התיבה "הטוען לזכות ברכוש".

בהתייחסה להוראת סעיף 21(א) לחוק איסור הלבנת הון, טוענת דור אלון, כי מתקיימים בה "נימוקים מיוחדים" המצוינים בלשון החוק, שמצדיקים את החרגתה מהכלל לפיו יחולט רכושו של מי שהורשע בעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון (ראה הוראת הסעיף: "הורשע אדם בעבירה לפי סעיפים 3 או 4, יצווה בית המשפט, זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, כי נוסף על כל עונש יחולט רכוש ששימש לביצוע העבירה שאיפשר את ביצועה או שיועד לכך;..").

דור אלון מוסיפה, כי משקל רב יש ליתן למימד הזמן, בהינתן העובדה לפיה ההליך מצוי בתחילתו, אורכה הדרך עד לסיומו והצו שהוצא נגד המבקשים, הינו זמני, ארעי, אשר נועד להבטיח את החילוט. בנסיבות אלו, הערבות הבנקאית המוצעת כנגד כספי החוב תבטיח את קיום החילוט, בהגיע יום הדין. המרת החוב הכספי בערבות בנקאית תפגע במידה פחותה במבקשים ותשרת את האינטרס הציבורי, אגב שמירת זכותה של דור אלון לשוב ולהעלות טיעונים בדבר מעמדה כטוענת לזכות, אם וכאשר הסוגיה תהא רלבנטית.

דיון בבקשת דור אלון

בטיעוניה, לימדה על עצמה דור אלון, כי אין לה, למעשה, מעמד משפטי בהליך דנן וכי לא קנויה בידה "זכות" שנרכשה בתמורה ובתום לב כנגד המבקשים 1 - 4. די בכך כדי לדחות את בקשתה.

הוראת החיקוק עליה סומכת המבקשת את בקשתה - סעיף 36ג(א) לפקודת הסמים – פותחת את שערי בית המשפט לטוען לזכות, אם הוכיח קיומה לכאורה של "זכות ברכוש". לעניין זה, פירשה ההלכה הפסוקה את המונח "זכות" כזכות קניינית, הא ותו לא. אין מדובר בזכות אובליגטורית ובוודאי שאין להכניס בגדרה "זיקה" עקיפה, המבוססת על ערבות ערטילאית לחוב כספי כלפי צד ג', אשר לכל הדעות, אינה נכנסת בגדר זכות קניינית.

למעלה מן הצורך יצוין, כי המבקשת, בהגינותה, לא התיימרה להציג עצמה כבעלת זכות בקניינם של המבקשים (למעט בר גאון) והסתפקה כאמור, במונח "זיקה" בהתייחסה לערבותם הנטענת של המבקשים 1 ו – 2 לחובה של בר גאון לדור אלון, דא עקא, לא זו בלבד שזו לא הוכחה, אלא אין בה כדי להקים זכות קניינית, אשר לה בלבד ניתנה הבכורה על זכות המדינה לחלט כספי נאשם שהורשע לפי חוק איסור הלבנת הון.

לעניין זה ראה בש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' סיטבון (פורסם בנבו) (2007):

"... לעניין זה נראית לי פרשנותה של המדינה לתיבה "טוען לזכות ברכוש" עדיפה על הפרשנות המוצעת על ידי יעד ושפר. על פי פרשנותה של המדינה, על מנת שייחשב אדם ל"טוען לזכות ברכוש", נדרש כי הוא יהא בעל זכות קניינית ברכוש, ולמצער בעל זכות בנכס מסוים באופן היוצר זיקה בינו כנושה לבין אותו נכס.