רשות האכיפה והגבייה - מנהלת מחוז תל אביב נ' בנדל ואח'

פסק דין

1.המערערת הגישה ערעור על החלטתו מיום 3.6.13, של כב' הרשם אריה ביטון שנתנה בתיק תא"ק (שלום ת"א) 13022-05-12.

המערערת צורפה כמשיבה פורמאלית לתיק הדיוני שדן בבקשתם של המשיבים 1,2 ליתן פס"ד כנגד (הנתבעים) המשיבים 3-6, לרבות שכר טרחת עורך דין.

2.לצורך החלטה בבקשה לפסוק שכ"ט עו"ד, ביקש הרשם הנכבד לקבל תגובתה של המערערת בהתייחס לטענותיהם של המשיבים לפיהם סרבה מזכירות ההוצאה לפועל לקבל את תביעתם לסכום קצוב שהוגשה בהתאם לסעיף 81 א1 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 (להלן: "החוק").

3.בהחלטתו קבע הרשם הנכבד כי בעצם דחיית מזכירות ההוצאה לפועל את קבלת התביעה לרישום התקיימו נסיבות מיוחדות שהצדיקו הגשת התביעה לביהמ"ש, החריג שעל פי סעיף 81 א. 2. לחוק ופסק למשיבים שכ"ט עו"ד.

הרשם הנכבד קבע בהחלטתו הארוכה והמפורטת כי התנהלות המערערת לא היתה תקינה וחייבה לשלם למשיבים הוצאות בסך של 5,000 ₪.

הערעור שהוגש מתייחס לנאמר בהחלטה בקשר למערערת וכמובן לחיוב בהוצאות.

4.בהתאם להחלטתי מיום 18.7.13, הוגשו עיקרי טיעון, אך טרם מתן פסק דין העבירו ב"כ הצדדים הודעה על הסדר פשרה.

ניתן בזאת תוקף של פסק דין להסדר הפשרה.

משהגיעו הצדדים להסדר מתייתר למעשה הצורך להידרש לכל הטענות שמעלים הצדדים ואולם למרות אישור ההסדר מצאתי שיש להתייחס לעניין אחד יסודי העולה מהערעור ומנסיבות המקרה, שכן הוא חורג מהמקרה הקונקרטי בהיותו דרך התנהלות מקובלת בלשכת ההוצאה לפועל, דרך שלמיטב הבנתי איננה ראויה ואף מנוגדת לדין.

5.בכוונתי להתייחס לסמכות שנטלה לעצמה סגנית המוציא לפועל להורות שלא לקבל לרישום את התביעה מכוח סעיף 81 א1(א) לחוק, סמכות שלא מסורה למוציא לפועל, לסגניתו, למנהל לשכת הוצל"פ ולכל מי שנושא במשרה ניהולית.

אין בכוונתי להכריע במחלוקת האם עמדה התביעה בדרישות הסעיף אם לאו, שכן לא זאת השאלה המרכזית אלא לברר מהי סמכותו של דרג ניהולי ברשות האכיפה והגביה, לעומת סמכותם של רשמי ההוצל"פ (ראה סעיף 3 א. (א) – (ד) לחוק, לענין הנדון.

6.סעיף 81 א1 קובע בסעיף קטן ו' ברורות ומפורשות: " נוכח רשם ההוצאה לפועל כי לא התקיימו בתביעה התנאים הקבועים בסעיף קטן (א) יעבירה לבית המשפט".

המחוקק קבע מפורשות כי רק רשם הוצל"פ מוסמך לבחון היותה של התביעה המוגשת מתאימה לתביעה על סכום קצוב, ומכאן שאף גורם מינהלי לא רשאי להחליט בעניין זה, ואף לא לסרב לקבל תביעה.

לכל היותר, אם סבור המוצל"פ כי התביעה לא מתאימה עליו להעבירה להחלטת רשם.

7.בנוסף החלטת המוצל"פ או מי מטעמו צריכה להינתן בכתב על מנת שתעמוד לבעל הדין הזכות להגיש ערר על החלטה בפני רשם ההוצל"פ, בהתאם לסעיף 80 (א) לחוק.

תמיכה וחיזוק לאמור ניתן למצוא גם בתקנה 109 ז. (א) לתקנות ההוצאה לפועל הדנה בהעברת תביעה לביהמ"ש, על פי החלטת רשם ההוצל"פ ולא גורם אחר זולתו.

ככל שקיימות הוראות פנימיות ברשות האכיפה והגביה המקנה סמכות למנהל הלשכה או סגנו או כל עובד אחר ברשות (להוציא כמובן את רשמי ההוצל"פ), לבחון תביעות ולהחליט אם לקבלן, הרי שהוראה כזו, ככל שקיימת, מהווה חריגה מסמכות והינה בטלה ומבוטלת ואין לפעול על פיה, שכן חורגת מהוראות הדין.

8.ראוי שתבחן הרשות את נוהליה ותנחה את הדרג המינהלי בהתאם.

ניתן היום, י"ג חשון תשע"ד, 17 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: