רשויות המס אינן רשאיות לתפוס ולעקל נכסים הרשומים על שם בני זוג של חייבים

1.         ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בתל-אביב יפו (כב' השופט תמיר מיכאל) מיום 2.7.06, אשר דחה את תובענת המערערים למתן פסק-דין הצהרתי לפיו הבעלות בדירה בחולון (להלן - הדירה) ותכולתה (להלן - המטלטלין), כספים וזכויות בחשבונות בנקים שע"ש המערערת 1 (להלן - המערערת) (להלן - חשבונות הבנקים) וכן מכונית מסוג יונדאי שנת 1995 הרשומה ע"ש המערערת (להלן - המכונית) הנם בבעלותה הבלעדית של המערערת.

רקע עובדתי ופסק-דינו של בית-משפט קמא

2.         המערערת והמשיב 3 (להלן - המשיב או החייב, וביחד - בני-הזוג) נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1984, ולהם שלושה ילדים - המערערים 2-4.

3.         ביום 29.7.2003 ניתן תוקף של פסק-דין על-ידי בית-המשפט לענייני משפחה, לרבות אישור גם מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1973 (להלן - חוק יחסי ממון), להסכם גירושין מיום 23.7.2003 שכרתו בני הזוג (להלן - הסכם הגירושין).

בין-השאר, נקבע בהסכם הגירושין כי המטלטלין " יהיו לאישה בחזקתה ולשימושה", כך ניתנה הצהרת המשיב כי זכויותיו בדירה הרשומה על שמו הנן של המערערת ויועברו על שמה ולבעלותה. ביחס למכונית נקבע, כי המכונית " ... היתה ונשארת בבעלות האישה", כך גם הזכויות בחשבונות הבנקים, יהיו בבעלות הצד הרשום בחשבון.

ואכן, מלוא הזכויות בדירה נרשמו ע"ש המערערת ביום 11.3.04, אולם בני הזוג לא התגרשו.

4.         המשיבה 1, דהיינו מס הכנסה, (להלן - מס הכנסה) נקט בהליכים כנגד המשיב, בגין חוב מס משנות מס הקודמות להסכם הגירושין ואשר הפך לחוב פסוק חלוט, בהתאם לפסק-דין מיום 2.1.05. כך רשם מס הכנסה הערה ביחס לדירה.

המשיב 2 (להלן - המל"ל) אף הוא נקט בהליכים ואף תפס את המכונית.

5.         בתצהירה טענה המערערת, כי היא והמשיב חיים בנפרד, כי מקור החובות בהימורים של המשיב, כי המכונית " היא על שמי ושלי ונרכשה על ידי", תוך צירוף רישיון המכונית כרשומה על שמה, בצרפה תשלום מחברת ביטוח בגין " רכב קודם שלי שנגנב - הרכב הנוכחי נרכש בעזרת כספים אלו...".

עוד טענה אודות משטר רכושי נפרד.

בחקירתה הנגדית, העידה כי המכונית נרכשה על ידה ב-1998, כי היא מקבלת אחזקת רכב ולכן המכונית נרשמה על שמה וכי גם אם המשיב חתם על זיכרון הדברים לרכישת המכונית, אין זה אומר שהמכונית נרכשה מכספו. עם זאת, אישרה כי המשיב אף הוא השתמש במכונית " כי הוא היה רכב משפחתי, הרכב היה בשימוש של כל בני המשפחה".

6.         מס הכנסה הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף בכל הקשור לנשוא הדירה, ואכן הוסכם בין הצדדים כי הדיון לא ייסוב בנושא הדירה ואכן התובענה ביחס לדירה נדחתה מחוסר סמכות, מבלי לפגוע בזכותה של המערערת לפנות לבית-המשפט המוסמך. ואכן, המערערת פנתה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב בה"פ 1091/06 וביום 7.2.08 נדחתה התובענה על-ידי כב' השופט זפט, סגן נשיא, בנימוק כי חלה בעניין הדירה והעברת זכויות המשיב למערערת, הוראת סעיף 119א לפקודת מס הכנסה (להלן - הפקודה) (להלן - פסק-הדין בעניין הדירה).

על פסק-דין זה תלוי ועומד ערעור בבית-המשפט העליון.

בנוסף, טען מס הכנסה כי הכנסות המערערת, אשר עובדת כשכירה, מדווחות בתיק המתנהל ע"ש החייב, ומאחר והחייב והמערערת לא שילמו את סכום החוב, ביקש מס הכנסה, למכור את נכסיהם תוך התייחסות למטלטלין. עוד נטען כי המערערת לא עמדה בנטל להוכיח שהמטלטלין אינם בבעלות החייב, כך העברת התכולה במסגרת הסכם הגירושין מהווה הברחת נכסים בלבד וכי מכח חזקת השיתוף החובות של המשיב הינם גם חובות המערערת ועל כן זכאי מס הכנסה להיפרע ישירות מהמערערת.

אמנם בחקירתה הנגדית של המערערת, נשאלה האחרונה לגבי המכונית וכן טען מס הכנסה בסיכומיו בהתייחס למכונית.

נטען כי חובת ההוכחה על המערערת, כי לא הוכחה הפרדה רכושית וכי רישום המכונית על שם המערערת אינו מעיד על בעלותה נוכח חזקת השיתוף. כך אין להכיר בהסכם הגירושין וכי ככל שמדובר על העברה, הרי זאת העברה ללא תמורה וחלה הוראת סעיף 119א לפקודה.

7.         בהתייחס למכונית, קבע בית-משפט קמא כי המערערת לא הצליחה להוכיח במסמכים כי מקור הכספים לרכישתה, הנו מכספה-היא. כך העידה " כי הרכב "שלהם" נגנב וכי "הם" רכשו רכב נוסף... מכספי הביטוח...". כך לא די היה להוכיח כי המכונית נרכשה לאחר הפירוד ובהתייחס להצגת רישיון הרכב ע"ש המערערת בלבד, הרי זו " אינה מספיקה על מנת לבסס בעלות ומקור מימון בסיסי לצורך רכישת הרכב בפועל".

כך גם נקבע שהמערערת לא הוכיחה כי המטלטלין נרכשו מכספה בלבד ובנוסף לא הוכיחה הנדרש לעניין חשבונות הבנקים.

עוד קבע בית-המשפט, כי אין בהסכם הגירושין לחייב צדדים שלישיים.