רקח נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

זהו ערר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957 (להלן החוק). העורר, מר יצחק רקח נולד בשנת 1933 והתגורר עם משפחתו בטריפולי בעת כניסת הגרמנים ללוב.

להלן תמצית גרסתו על הקורות אותו בתקופת המלחמה

עיקרי הצהרתו שנתנה כתמיכה לתביעה:

- לאביו היו שתי חנויות תכשיטים. באחד הימים נכנס לחנות חייל גרמני שסרב לשלם עבור מה שלקח והכה את אביו.

- בהמשך, הגרמנים בזזו את החנות מבלי להותיר בה דבר.

- דודו נלקח למחנה עבודה בבוק בוק, והוחזר אחרי מספר ימים משום שחלה וזמן קצר אח"כ נפטר.

- גרמנים שיכורים דפקו על דלת ביתם ואמו הסתירה את אחיותיו מתחת למיטה מחשש שהחיילים יפגעו בהן.

- בשל כל אלה המשפחה ברחה מטריפולי לגריאן. הם התגוררו במערות בתנאים קשים מנשוא.

עיקרי עדותו בפני הועדה:

- באירוע בו הוכה אביו, נכנסה לחנות קבוצת חיילים גרמנים, אחד מהם נטל חופן טבעות והטמין בכיס. אביו העיר לו על כך ובתגובה החייל נתן לו מכה. בחנות נכח אח של האב שעבד שם, הוא התערב ושניהם הוכו ע"י החיילים עד זוב דם.

- העורר העיד כי נכח בחנות בזמן האירוע המתואר ולאחר שהחיילים עזבו את המקום טלפן לקצין משטרה שהיה ידיד של אביו.

- העורר מספר כי אביו היה דמות מוכרת בקהילה היהודית בטריפולי ובין היתר מילא תפקיד של מתווך בין הקהילה לבין הרשויות ועקב כך נוצרו יחסים קרובים עם הקצין הלובי.

- באחד הימים באו לחנות, עצרו את האב ואת אחיו ושלחו אותם למחנה עבודה. האב הצליח לברוח ולחזור לטריפולי ואילו הדוד נלקח למחנה. האב חשש שיחפשו אחריו, התייעץ עם ידידו הלובי וזה העמיד לרשותו טנדר שלקח את כל המשפחה לגריאן שם נשארו במשך כמה חודשים.

דיון

המשיבה סבורה כי אין להאמין לגרסה המאוחרת של העורר משום שחלקים מהותיים ממנה לא נזכרו בהצהרתו הראשונה שנתנה לפני כעשור. העורר מצידו טוען כי בהצהרתו לא פרט חלק מהאירועים משום שלפי ההנחיות שבטופס התביעה לא הבין שעליו לעשות כן.

אין חולק כי בעדותו בפני הוועדה העורר ציין עובדות חדשות שלא נזכרו בהצהרה כגון: רק בעדות סיפר כי נכח בחנות בעת שאביו הוכה, לא הזכיר לקיחתו של האב למחנה עבודה וכן לא הזכיר את הקצין הלובי שבא שלדבריו הזהיר את המשפחה ועזר לה להימלט.

למקרא ההצהרה המפורטת למדי של העורר, המציינת כי האב הוכה והדוד נלקח למחנה עבודה, לא ניתן להסתפק בהסבריו של העורר כי לא ציין את העובדות המהותיות הנ"ל בשל חוסר הבנה.

מהנסיבות לבריחה המתוארות בהצהרה ניתן להסיק כי הסיבה המידית לבריחה היתה בזיזת חנות התכשיטים של האב והחשש כללי מחיילים שיכורים. ה"תוספות" לגרסה הראשונית הן המגבשות למעשה את עילת הנרדפות. "הלכת הפחד", משמעה בריחה מפני הגרמנים מחשש מפני אלימות נאצינל-סוציאליסטית והעילה אינה מתגבשת לאור האמור בהצהרה.