רפאלי נ' פז-יופיס ואח'

פסק דין

רקע

משכיר, תובע אדם החתום על שטר חוב כערב, לפירעון חובות השוכר שנוצרו בתקופת השכירות. הערב מכחיש את חתימתו על שטר החוב, טוען כי המחזיק בשטר אינו מוכר לו, ומעלה טענת זיוף. המשכיר מגיש את השטר לפירעון בהוצאה לפועל נגד עושה השטר ונגד הערב, לאחר שמילא בגוף השטר את סכום החוב שחב לו השוכר והעומד, לטענתו, ע"ס 69,728 ₪. האם עומדת לערב הגנה טובה מפני פירעון השטר. זוהי השאלה העומדת בבסיס המחלוקת בתיק דנן.

הצדדים וטענותיהם

התובע, מר רפאלי אברהם (להלן: "התובע"), הבעלים של חנות ברח' שדרות ארלוזורוב 18 בעפולה, הגיש בלשכת ההוצל"פ שטר חוב לביצוע ע"ס 69,728 ₪ ביום 01.06.2007 (להלן: "שטר החוב").

בין התובע לבין גב' טלי פז (להלן: "השוכרת") נכרת הסכם שכירות בתאריך 21.09.2003 לצורך ניהול חנות למכירת מוצרי אופנה, אשר כלל אופציה להארכה לתקופה מקסימאלית עד ליום 30.09.2006. הצדדים הסדירו את יחסי השכירות שביניהם בהסכם מפורט, כאשר סעיף 8 להסכם עוסק בסוגיית הערבויות לביצוע חוזה השכירות ופינוי המושכר.

הבקשה לביצוע שטר הוגשה, כאמור, נגד שני חייבים: השוכרת, גב' טלי פז, שחתומה כעושת השטר; והנתבע, מר צבי חבל (להלן: "הנתבע"), מכוח היותו חתום כערב על שטר החוב. עיון בשטר החוב מעלה כי זולת הנתבע, חתום, כערב נוסף, מר מימרם אריק. לשטר החוב צורף "פרוטוקול חתימה על שטר ערבות אוואל" שנערך ונחתם ע"י עו"ד איתמר טורס (להלן: "עו"ד טורס"), במסגרתו ציין האחרון כי שטר החוב נחתם בפניו ע"י הנתבע לאחר שהזדהה בפניו על פי שמו ותעודת הזהות שלו (להלן: "פרוטוקול החתימה"). פסק דין זה עוסק באחריותו של הנתבע בלבד.

הנתבע, הגיש התנגדות לביצוע שטר, ולהלן עילות הגנתו כפי שפורטו בהתנגדות שאומתה בתצהיר מטעמו המהווה כתב הגנה:

לנתבע נודע, לראשונה, על שטר החוב רק עם קבלת מכתב פנייה של ב"כ התובע בחודש דצמבר 2006.

החתימה המופיעה על שטר החוב והנחזית להיות חתימתו, איננה שלו, היא מזויפת ולא נחתמה על ידו.

הנתבע הגיש תלונה למשטרה בטענת זיוף חתימתו על גבי שטר החוב , אולם טרם התקבלה הודעת המשטרה בדבר גורל התלונה הנ"ל.

הנתבע אינו מכיר את התובע ומעולם לא נפגש עמו. עוד נטען, כי מעולם לא נכח הנתבע במשרדו של עו"ד טורס, ובפניו לא חתם על מסמך כלשהו, לרבות השטר שבדנן.

פרוטוקול החתימה אשר צורף לשטר ערבות אוואל מיום 29.09.03 אינו חתום ע"י הנתבע אף שנערך לאחר החתימה על שטר החוב ביום 21.09.03.

בפרוטוקול החתימה נכתב, כי הוא נערך טרם חתימתה של השוכרת על שטר החוב, דבר הסותר את הרישום בשטר החוב עצמו, לפיו השטר נערך ביום 21.09.03, קרי לפני החתימה על הפרוטוקול, ולא אחריה.

הנתבע הפנה לתיקון שנערך בשטר החוב, לפיו נמחק ערב 1 שהתנוסס שמו על כתב הערבות, ובמקומו נרשמו בכתב יד של מאן דהו פרטיו של הנתבע, כערב תחתיו. אין בידי הנתבע מידע מי ערך את השינוי בשטר החוב. משינוי זה ביקש הנתבע ללמוד, כי התובע עשה יד אחת עם אחרים על מנת להשיג ערב אחר תחת הערב ששמו נמחק מהשטר, כאמור.

הנתבע טוען לאי קיומם של תנאים בשטר החוב החלים מכוח חוק הערבות, תשכ"ז-1967, וביניהם סעיף 8 לחוק הנ"ל העוסק בחובת דרישת הפירעון מהחייב; סעיף 23 העוסק בחובת הגילוי; סעיף 26 לחוק העוסק ב- 'הודעה על אי קיום' והקובע את הפרוצדורה שעל הזוכה לקיים כלפי הערב.

בדיון שנערך בהתנגדות לביצוע שטר, ולאחר חקירת הנתבע על תצהירו, הסכימו הצדדים כי תינתן לנתבע רשות להתגונן והוחלט, כי התביעה תדון בסדר דין רגיל, זאת בהתחשב בסכומה. על-פי החלטת כבוד הרשמת ג'. גבארין-כליפה (כתוארה אז) מיום 18.06.08, הועבר התיק לדיון בפניי ונקבע כי הוצאות בקשה זו ע"ס 1,500 ₪ בצירוף מע"מ ייפסקו לפי תוצאות ההליך העיקרי.

תצהירי עדות ראשית הוגשו על ידי התובע והנתבע בעצמם.

בדיון שהתקיים בפניי נחקרו המצהירים, כמו כן נחקר עו"ד טורס, כעד תביעה, בחקירה ראשית ונגדית, וכן נחקר מר סיון זמיר, עורך חוות הדעת הגרפולוגית שהגיש הנתבע.

בנוסף, זומנו לישיבת ההוכחות הראשונה שהתקיימה בפניי ביום 25.03.10 השוכרת ובן זוגה, מר עירד פז, כעדים מטעם התביעה. אולם, הזימון שנשלח ע"י מזכירות ביהמ"ש לעדים הללו הוחזר מחמת "מען שגוי" ו- "איש לא נמצא בבית". משכך, הודיע ב"כ התובע כי הוא מוותר על הבאתם של עדים אלה למתן עדות מטעמו, מפאת שלא עלה בידו לאתרם. משכך, ביקש ב"כ הנתבע לזמנם כעדים מטעם ההגנה, אם וכאשר יעלה בידו לאתרם דרך עו"ד טורס שהודיע בתום הישיבה הנ"ל כי הוא שוחח עם עירד פז וזה מסר לו כי אינו יודע דבר על הזימון והדיון . אי-לכך, הוריתי לב"כ הנתבע לבצע מסירה אישית של ההזמנות לעדים הללו. בהודעה שהגיש ב"כ הנתבע לביהמ"ש, ימים ספורים לפני ישיבת ההוכחות השנייה שנקבעה בתיק, מסר כי לא הצליח לאתר את העדים הנ"ל. ב"כ הנתבע תמך הודעתו זו בתצהירו של מר שחק ארבל המספק שירותי מסירת הזמנות לעדות במסירה אישית. אי-לזאת, במעמד ישיבת ההוכחות השנייה וויתר ב"כ הנתבע אף הוא על זימונם של העדים הנ"ל.