רפאלי נ' טאייב ואח'

החלטה

1.בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקשת בהעדר הגנה ביום 18.3.13.

המדובר בתובענה בגין הפרת הסכם שכירות שנכרת בין המשיב, המשכיר, לבין הנתבעת 1 בתובענה, השוכרת, ובתה של המבקשת.

המבקשת הינה הנתבעת 2 עפ"י התובענה ומי שחתמה כערבה לביצוע התחייבויות הנתבעת 1 בהתאם להסכם השכירות.

בתמצית, עותר המשיב בכתב התביעה לתשלום בגין דמי שכירות והוצאות שלא שולמו כנטען עבור מספר חודשי שכירות וכן בגין נזקים נוספים שנגרמו לו, כפי הנטען בעטיה של הנתבעת 1.

2.עיון במסירה שבוצעה למבקשת מלמד כי כתב התביעה וההזמנה לדין נמסרו לבנה, המתגורר עימה, כך עפ"י אישור המסירה ותצהיר המוסר. יחד עם זאת, טוענת המבקשת כי לא קיבלה לידיה מעולם את כתב התביעה.

לבקשתה, מצרפת המבקשת תצהיר בתה, הנתבעת 1 – השוכרת, ולפיו אף היא לא קיבלה דבר.

לטענת המבקשת קיבלה לידיה את פסק הדין ביום 10.4.13, ובהקדם, ביום 21.4.13 עתרה בבקשה דחופה לביטולו.

למעשה, לא טענה המבקשת כנגד ההמצאה לבנה, כאמור בתצהיר המוסר, ובמובן זה לא נסתרה הטענה כי המדובר בהמצאה כדין.

בנסיבות אלה, משלא הוכח פגם בהמצאה כשלעצמה, מסורה ההכרעה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט, הבוחן הן את הסיבה למחדל בגינו לא הוגש כתב ההגנה וחשוב מכך, את שאלת סיכויי ההגנה.

3.המבקשת נתבעת כאמור בתובענה מכח היותה ערבה להתחייבויות בתה במסגרת הסכם השכירות.

לבקשתה, מצרפת המבקשת תצהיר בתה, הנתבעת העיקרית, ובמסגרתו מוצגת גרסה עובדתית המנוגדת לאמור בכתב התביעה, ולפיה עמדה הנתבעת העיקרית במלוא התחייבויותיה עפ"י ההסכם, בעוד שהשתלשלות העניינים המתוארת ע"י המשיב חוטאת למציאות.

כמובן, מבלי שניתן יהא לקבוע דבר לגופן של טענות הצדדים בשלב זה, הרי שמעיון בטענות המבקשת והנתבעת 1, ומבלי שתשתמע קביעת עמדה באשר לעניינים הטעונים הוכחה, עולה לכאורה תמונה של הגנה אפשרית, אשר יש בה כדי להצדיק במכלול הנסיבות מתן יומה של המבקשת בבית המשפט ע"י ביטול פסק הדין שניתן נגדה במעמד צד אחד.

יש לזכור, כי אין המבקשת חייבת להראות כי הגנתה איתנה ובטוחה ודי לה אם תראה כי ההגנה אפשרית, כי שמיעת עמדתה בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט ליתן החלטה שונה מזו שניתנה.

עיון בבקשה ובתגובות לה, מלמד כי המדובר בגרסאות עובדתיות מנוגדות אשר לאור עמדת המוצא עפ"י ההלכה הנוהגת בסוגיה, הגורסת כי יש להעדיף דרך כלל את השגת המטרה העיקרית של עשיית משפט צדק על פני מגמה של שמירה קפדנית על כללי הפרוצדורה, מצאתי כי יש מקום לאפשר למבקשת להוכיח גרסתה בראיות וכי יש לברר טענות הצדדים לגופן.

יפים לענייננו דברי כב' הש' א' פרוקצ'יה ברע"א 00/ 8292 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון (ניתנה ביום 27.2.01, לא פורסמה):

"ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. האופי החוקתי של זכות הגישה לערכאות מקרין על הפרשנות העקרונית הניתנת להוראות סדר הדין, ומשליך על אמות המידה להפעלת שיקול הדעת השיפוטי המיושמות ביחס להסדרים הדיוניים הספציפיים. בכלל זה יש לדבר השלכה גם על המבחנים מתי ובאלו נסיבות ראוי לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד מבלי שלצד האחר ניתן יומו בבית המשפט להעלות את הגנתו." 

בכפוף כמובן לנסיבות כל מקרה, ככלל ישנה עדיפות להכרעה בסכסוכים בין בעלי-הדין לגופו של דבר ואילו הפעלת סמכויות דחייה או מחיקה בשל מחדלים דיוניים אינה צריכה לשמש קיצור דרך או תחליף לדיון הממשי (ר' ע"א 2237/01 טיראן עראידה נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פ"ד נו(1) 865).

כידוע, במסגרת השיקולים נלקחת בחשבון גם מידת הפגיעה בציפייתו של בעל הדין שכנגד ביחס לסופיות ההליכים, ובמקרה שלא נתגבשה ציפייה כאמור יש ואפשר להכיר אף בטעות של בעל הדין (ויש הגורסים שאף בטעות העולה כדי התרשלות מצידו).

ר' בש"א 5925/01 נסימי נ' הודיה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד נ"ו (1) 193.