רפאלי נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1.תביעת התובעת להכיר במצבה הנפשי ובאיבוד ההכרה כקשור לשיחת טלפון קשה וחריגה שבה היתה מעורבת בתאריך 9.2.11, וכ"תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, נדחתה ע"י הנתבע במכתב הדחיה מ-17.5.11.

במכתב הדחיה ציין הנתבע, כי איבוד ההכרה ב-9.2.11, לא היה עקב העבודה, אלא עקב חולשה פנימית ומצבה הרפואי הרגיל של התובעת, ובלא גורם טראומטי.

לחילופין נטען, כי גם אם היתה השפעה של העבודה, הרי זו היתה פחותה בהרבה מהשפעת מצבה הרפואי.

2.כנגד החלטה זו של הנתבע, הוגשה התביעה בתיק שלפנינו.

בכתב התביעה טוענת התובעת, כי היא עובדת מספר שנים בסוכנות ביטוח, וכי במסגרת עבודתה זו, יש לה קשר עם חברת הביטוח "מנורה" והמנהל מטעם "מנורה" התייחס אליה באופן עוין במשך תקופה ארוכה, ובתאריך 9.2.11, בעת קיומה של שיחה טלפונית בין התובעת לבין מנהל זה, הוא התבטא כלפיה בצורה בוטה ומשפילה ואף טרק לה את הטלפון.

התובעת טוענת, כי היתה נסערת מתוכן השיחה, קמה ממקומה, ואזי איבדה את הכרתה, נפלה, נחבטה בראשה, ואף איבדה שליטה על סוגרים.

התובעת נלקחה לבית החולים בחשד לאירוע ללבי, ולטענתה, תוצאות הלוואי של אירוע זה באו לידי ביטוי במצב נפשי קשה ובאי כושר.

3.הנתבע בכתב הגנתו חזר על האמור במכתב הדחיה, וטען כי התובעת נפגעה בשל גורם פנימי שאינו קשור לעבודתה, וכי אין קשר סיבתי בין תקופות אי הכושר להן טוענת התובעת, לבין עבודתה, מה גם, שהתובעת סבלה עוד קודם לאירוע הנטען ממצב גופני ונפשי ירוד.

לחילופין, טען הנתבע, כי השפעת העבודה על הפגיעה הנטענת פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

4.בעב"ל 469/08 אפרים דיצר נ. המוסד לביטוח לאומי נפסק:

"צודק המערער בטענתו כי יש לבחון את חריגות הארוע ואת הלחץ הנפשי בו היה שרוי, על בסיס סובייקטיבי. עם זאת כבר נפסק כי על אף שקביעת חריגות הדחק הנפשי שבו נמצא המבוטח צריכה להיבחן סובייקטיבית, הבחינה הסובייקטיבית כשלעצמה מצריכה ראיות אובייקטיביות, ואין די בעצם אמירה של המבוטח כדי להוכיח קיומו של דחק נפשי בלתי רגיל [עב"ל 458/99 פלבסקי מאיר נ. ביטוח לאומי, עבודה ארצי, כך לג' (58), 31; עב"ל 1302/00 מיכאל אסולין נ. המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם), 3.11.05); ההדגשה הוספה ר.ר.].

אשר על כן, מוטל עלינו לבחון, האם טענתה של התובעת, כי השיחה עם אותו מנהל מחברת הביטוח "מנורה", היתה שיחה חריגה ולו סובייקטיבית מבחינת התובעת, נתמכת בראיות אובייקטיביות.

להלן עובדות המקרה כעולה מהעדויות ומהמסמכים שהובאו לפנינו:

5.התובעת עבדה במשך 25 שנים בסוכנויות ביטוח (עמ' 4 ש' 3 לפרוטוקול).

מקום עבודתה בתקופה הרלוונטית לתביעה היה אצל מר מוטי מאירי, וזאת מתחילת שנת 2008.

התובעת עבדה כמנהלת משרדו של מר מוטי שחם ועסקה בשירות לקוחות בתחומי פנסיה, סיעוד ובריאות - דהיינו, פוליסות ביטוח ארוכות טווח.

6.עבודתה של התובעת היתה עבודה לחוצה על פי רוב, שכן, מחד היא היתה צריכה להתמודד עם הלקוחות, ומאידך עם חברות הביטוח.

בתקופה הרלוונטית לאירוע, ובהתאם לעדות התובעת, גבר הלחץ עליה, וזאת משבעל המשרד היה עסוק בסיום בניית צימרים שבבעלותו, והיה פחות במשרד, כך שלתובעת נוספו תחומי אחריות.

ברישומים הרפואיים המתייחסים לתובעת מתוארים התקפי חרדה, לטענתה, בשל הלחץ בעבודה.