רפאל - רשות לפיתוח אמצעי לחימה בע"מ נ' מ. א. מטה אשר

פסק דין

1.עתירה כנגד שומת הארנונה שהוציאה המשיבה לעותרת בגין חובות ארנונה לשנים 2007, 2008, שחבה העותרת בגין החזקת הנכס הידוע כ"מכון דוד". המחלוקות בין הצדדים מתמקדות בעיקר בפרשנות הסכם פשרה שהושג בין הצדדים ביום 14/8/2005 ואשר נועד להסדיר את תשלומי הארנונה בהם חויבה העותרת.

רקע

2.העותרת הינה חברה ממשלתית העוסקת בתכנון נשק וייצורו. עד שנת 1994 הייתה רפא"ל יחידת סמך של משרד הביטחון. ביום 6/11/94 החליטה ממשלת ישראל להפוך את העותרת מיחידת סמך לחברה ממשלתית ושמה נקבע רפא"ל – רשות לפיתוח אמצעי לחימה בע"מ (ראה נספח לט' לעתירה).

עם הפיכת העותרת לחברה ממשלתית שכרה העותרת מהמדינה את הנכס הידוע כ"מכון דוד" (נספח לח' לעתירה).

3.מכון דוד הינו נכס המשתרע על כ-6,800 דונם ומצוי בשטחן של שלוש רשויות מקומיות; המשיבה (כ-400 דונם), עיריית עכו ועיריית קריית ים. עם זאת חלק ניכר מהנכס אינו משויך לאף אחת מהרשויות ומוכר כשטח אקסטריטוריאלי.

4.עד הפיכת העותרת לחברה ממשלתית, נהנתה העותרת מהוראות פטור מיוחדות שניתנו לממשלה ופטרו אותה מתשלומי ארנונה לרשויות המקומיות. עם הפיכתה לחברה ממשלתית, נדרשה העותרת לשלם תשלומי ארנונה לרשויות השונות ובהן למשיבה. העותרת חלקה על דרישות הארנונה ובין העותרת למשיבה ולרשויות הנוספות התגלעו מחלוקות רבות. מבלי שאפרט את כל ההליכים, אציין כי מחלוקות אלו באו לפתחן של וועדות הערר ובתי המשפט. מבין הליכים אלו ראוי לציין כי בעמ"נ (חי') 210/02 רפא"ל - רשות לפיתוח אמצעי לחימה בע"מ נ' מנהלת הארנונה של קרית ים (ניתן ביום 2/6/04), נדונו בין היתר טענות העותרת ביחס לסיווג שטחי קרקע המצויים ב"מכון דוד", אולם אינם משמשים אותם לפעילות הייצור. בית המשפט קבע כי מדובר "בקרקע תפוסה" במובן סעיף 269 לפקודת העיריות [נוסח חדש]. בקשת רשות ערעור שהגישה העותרת נדחתה על ידי בית המשפט העליון (בר"מ 6239/04 – ניתן ביום 21/4/05). משמעות הליכים אלו הינה הכרה בחובתה של העותרת לשאת בתשלומי ארנונה בגין שטחי הקרקע הנרחבים שבנכס.

5.במסגרת ההליכים שבין הצדדים, נדונו גם השגות העותרת על שומת הארנונה שהוציאה לה המשיבה לשנים 2002-2004 ועררים שהגישה על החלטת מנהל הארנונה. בשומות אלו סווגו שטחי הקרקע שאינם מבונים כקרקע תפוסה באזור א' והוטל עליהם חיוב בהתאם.

הצדדים חלקו בהליכי ההשגה והערר הן על סיווג השטחים השונים והן על מידות הנכסים השונים במכון.

6.בין לבין ובעוד הליכי הערר שהגישה העותרת מתנהלים, התקבל ביום 11/4/05 תיקון לפקודת העיריות והוסף סעיף 274ב1 הקובע חובות מיוחדות לעניין הטלת ארנונה על מפעל לייצור נשק. וכך קובע הסעיף:

(א) הסכום המרבי לארנונה הכללית שתטיל מועצה, החל בשנת הכספים 2005, על הקרקע התפוסה במפעל שעיקר פעילותו היא תכנון או ייצור מערכות נשק או תחמושת (בסעיף זה - מפעל לייצור נשק), יהיה כמפורט להלן:

(1) לגבי מפעל לייצור נשק ששטח הקרקע המוחזק בידו הוא 3,500 דונם לפחות ולא יותר מ–5,499 דונם - 1 שקל חדש למטר רבוע, ולגבי מפעל כאמור הממוקם בתחומי אזור פיתוח א' או אזור פיתוח ב' כמשמעותם בצו לעידוד השקעות הון (קביעת התחומים של אזורי הפיתוח), התשס"ג-2002 - 0.1 שקל חדש למטר רבוע;

(2) לגבי מפעל לייצור נשק ששטח הקרקע המוחזק בידו הוא 5,500 דונם ומעלה - 0.1 שקל חדש למטר רבוע או הסכום הקבוע באותה רשות מקומית לגבי קרקע תפוסה במפעל עתיר שטח כהגדרתה לפי הוראות סעיף 9 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 (בסעיף זה - חוק ההסדרים), לפי הנמוך מביניהם;

(3) לעניין סעיף זה, יראו כקרקע התפוסה במפעל לייצור נשק, כל שטח קרקע המוחזק בפועל בידי מפעל כאמור, בין אם בתחומה של רשות מקומית אחת ובין אם בתחומיהן של כמה רשויות מקומיות סמוכות, ובלבד שקיים רצף גאוגרפי בכל שטח הקרקע האמור.

(ב) על עדכון הסכומים המרביים הקבועים בסעיף זה יחולו הכללים שנקבעו לפי הוראות סעיף 9 לחוק ההסדרים.

לאור חקיקתו של סעיף זה טענה העותרת כי יש לסווג את הקרקע התפוסה בנכס על פי הוראות סעיף 274ב1(2) הנ"ל, דהיינו להטיל על שטחי הקרקע חיוב של 0.1 ₪ למ"ר בלבד.

ביום 14/8/2005 הגיעו הצדדים להסכם פשרה שהוגש לאישור וועדת הערר ואושר על ידה ביום 15/8/05 (להלן :"הסכם הפשרה").

הסכם פשרה זה הסדיר את חיובי העבר של העותרת בשנים 2004-2002 וקבע הוראות ביחס לשנת 2005. בסעיף 5 להסכם הפשרה הוסכם כדלקמן:

א.בשנת הכספים 2005 יעמוד חיוב רפאל בארנונה על סך כולל של 1,183,790 ₪ בהתאם לשטחים ולסיווגים הבאים:

שטח במ"ר