רפאל ואח' נ' עיריית חולון ואח'

פסק דין

כללי

לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף. התובעת, ילידת 1974, טוענת כי ביום 25.3.04, עת הלכה על מדרכה משובשת אשר נמצאת בשטח הנתבעת, נפלה ונגרמו לה נזקי גוף. הנתבעת שגרה הודעה לצד שלישי כנגד החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (להלן: "מע"צ") בטענה, כי במועדים הרלוונטיים לארוע בצעה מע"צ עבודות תשתית במקום והשטח עבר לחזקתה. מע"צ, מצדה, שיגרה הודעה לצד רביעי כנגד סולל בונה בע"מ (להלן: "סולל בונה"), בטענה, כי אם יקבע כי היא בצעה עבודות במקום, הרי שסולל בונה היא זו שבצעה העבודות. סולל בונה, מצדה, שיגרה הודעה לצד חמישי כנגד מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מגדל"), בטענה, כי אם תחויב, על מגדל לכסותה במסגרת פוליסת הביטוח הקיימת אצלה לחברת נתיבי איילון. המחלוקת בין הצדדים היא הן בנושא החבות והן בנושא הנזק. בתיק נשמעו ראיות. נדון תחילה בשאלת החבות.

החבות

הראיות

התובעת ציינה בתצהירה, כי ביום הארוע "בסביבות השעה 21:30, ירדתי מאוטובוס בצומת חולון. רציתי לנסוע הביתה והייתי צריכה לעלות על אוטובוס נוסף. צעדתי יחד עם אנשים נוספים שירדו בתחנה לכוון תחנת האוטובוס שנמצאת בכביש 44 (לאחר הפניה ימינה משד' לוי אשכול). במקום היה אזור של מרצפות שבורות ואני נתקלתי באחת מהן ונפלתי...אציין, כי המרצפות השבורות היו לכל רוחב המדרכה, ולכן כל האנשים נאלצו ללכת על גביהן ולא ירדו לכביש המסוכן. לאחר נפילתי, אנשים ברחוב עזרו לי לקום ועצרו עבורי מונית שלקחה אותי למוקד הרפואי של קופת החולים...מספר ימים לאחר התאונה נסעתי לצומת חולון וצילמתי את המדרכה עם המרצפות השבורות בה נפלתי. אציין, כי מספר חודשים לאחר מכן, כשעברתי במקום, ראיתי שהמדרכה כבר תוקנה". התובעת צירפה לתצהירה תמונות של מקום הארוע, בהן נראית מדרכה, אשר לכל רוחבה המרצפות אינן מונחות במקומן אלא מפוזרות. יוער, כי תמונות אלו הוגשו לתיק בית המשפט עוד באפריל 2008.

בחקירתה ציינה, כי היא לא פנתה לאחר הארוע לעיריית חולון כדי להודיע על המפגע וכי ביום הארוע הייתה לבדה (עמ' 10). באשר למקום הארוע ציינה: "אני ירדתי בתחנה, הייתי צריכה להמשיך במדרכה, הייתי אמורה להגיע לתחנה שלא באותה מדרכה. הייתי צריכה להגיע לתחנת אוטובוס לכוון חולון. אני הייתי אמורה ללכת את כל המדרכה ולחצות לקו השני. תחנת ההסעה במדרכה ממול בצד השני. לא הגעתי אליה כי נפלתי" (עמ' 11).

הנתבעת הגישה תצהיר תשובות לשאלון, שנערך ונחתם בספטמבר 2007 על ידי התובעת. בתצהיר זה נשאלה התובעת לגבי מקום הארוע המדויק וציינה (שאלה 45): "כ – 100 מטר לאחר הפניה ימינה משד' לוי אשכול בחולון לכביש 44".

מטעם הנתבעת העידו שני עדים. מר זבולון שניידר ציין בתצהירו מאוגוסט 2011 כי הוא משמש מנהל מחלקת מקרקעין של הנתבעת והוא בעל רישיון מודד מוסמך. בתצהירו ציין: "עיינתי בתצהירה של התובעת ובתמונות שצורפו אליו... ביום 24.8.2011 יצאתי לשטח וזיהיתי את המקום הנטען כמצולם בתמונות. מקום הארוע הנטען נמצא בכביש בינעירוני מס' 44 והוא איננו נמצא בגבולות העיר חולון. המקום אף מרוחק מגבולות העיר חולון כמה עשרות מטרים. ניתן להתרשם כך גם מעיון בתצלום אויר של גבולות העיר חולון". מר שניידר צירף לתצהירו תצלום אויר, אשר לא ברור מי צילמו, עליו צוינו בכתב יד מספר פרטים, כאשר נרשם עליו: "תשריט זה אינו קביל לצרכים משפטיים".

בחקירתו ציין מר שניידר, כי מתצלום האויר יש ללמוד על גבולות העיר חולון וממנו ניתן לראות, לדעתו, כי מקום הארוע הוא מחוץ לתחום העיר. הוא ציין כי מקום התאונה מרוחק מהעיר חולון כ – 30 מטרים. הוא נשאל מדוע לא צירף מדידות מדויקות והשיב: "זה מדידה פיזית בשטח בצורה גסה" (עמ' 12). הוא הוסיף וציין: "אני לא יודע לומר למי שייך המיקום הזה...לא של עיריית חולון בוודאות". הוא יצא לשטח רק בשנת 2011 כי "אז נשאלתי" (עמ' 13). הוא נשאל לגבי מערכת ה"גיאו – נט" של מע"צ, ממנה עולה, כנטען על ידי מע"צ, כי המקום אינו בתחום מע"צ והשיב: "המערכת עצמה היא מהימנה...אני לא יודע אם זה שייך למע"צ".

מר יצחק פרבמן ציין בתצהירו, כי בין השנים 2002 – 2008 שימש בתפקיד מנהל מחלקת מים, ביוב ותיעול באגף התשתיות בעיריית חולון ומיום 1.1.08 הוא משמש כמהנדס ראשי של תאגיד מי שקמה בע"מ בעיר חולון ובמועצת אזור. הוא ציין כי "המקום בו טוענת הנתבעת כי נפלה מוכר לי היטב – המדובר בכביש בין עירוני (מס' 44) המוביל לכיוון אזור. למיטב ידיעתי המקום אינו נמצא בגבולות העיר חולון כשם שכלל הכבישים הבינעירוניים בישראל מצויים בתחום אחריותה של מע"צ מתוקף היותה חברה ממשלתית האחראית לתכנון והקמה של רשת הכבישים הבינעירונית ואחזקתה, ומשכך עיריית חולון אינה אחראית למקום הנטען. כמו כן אציין כי למיטב ידיעתי אף תחנות ההסעה הצמודות למקום הארוע הנטען הותקנו על ידי מע"צ. מתוקף תפקידי בזמנים הרלוונטים לתביעה, הרי שאני יכול לומר כי מע"צ ביצעה במקום עבודות להנחת מובל מים. ככל הידוע לי העבודות בוצעו כאמור על ידי מע"צ באמצעות חברת סולל בונה וככל הנראה עבודות אלה גרמו למצב השטח כמתואר בתמונות". מר פרבמן צירף לתצהירו מכתב, אשר נרשם על ידו בתאריך 26.10.03, המופנה למר ראובן יום טוב מהנדס מחוז במע"צ. נושא המכתב: "סיכום פגישה, תיקון ליקויים צומת חולון". במכתב נרשם כי בפגישה שהתקיימה בתאריך 24.9.03 נכחו נציגי מע"צ, נציג סולל בונה ונציגי עיריית חולון. נרשם כי סוכם, בין היתר, כך: "בעקבות פניית ביה"ס מקוה ישראל, מע"צ תפנה את הפסולת שנותרה בשטח מקווה ישראל, תבצע עבודות עפר להחזרת השטח לקדמותו ומתן אפשרות של הגדלת שטח הפלחה עד הגבולות שהיו לפני בצוע העבודות. מע"צ תדאג לתיקון המדרכה ההרוסה ליד תחנת ההסעה". מר פרבמן ציין בתצהירו כי המדרכה המוזכרת בסיכום הפגישה נמצאת במקום אותו תיארה התובעת, אשר נראה בתמונות שצרפה.

בחקירתו נשאל מר פרבמן, אם יש ברשותו אסמכתאות לכך שמע"צ בצעה עבודות באזור והשיב: "כן, הם כנראה בעירייה". (עמ' 15). הוא אינו זוכר מתי החלו העבודות ומתי הסתיימו. הוא סבור שהעבודות הסתיימו "סמוך לאוקטובר 2003, יצאנו לשטח כדי לראות מה הם עשו בשטח. המובל הזה היה משרת את העיר חולון זה מים שיוצאים מחולון...היו צריכים להעביר צינורות בכביש 44 וכל זה נעשה ע"י מע"צ...מי שעשה את העבודה זה סולל בונה תחת מע"צ ומי שהיה אחראי זה משרד התחבורה. יש סיכומים מעיריית חולון כי היא באה לבדוק את העבודה, שנעשה מובל ולא מתחברים דברים אחרים...המובל לא שייך עקרונית לעיריית חולון...מי שהזמין את העבודה זה משרד התחבורה באמצעות מע"צ הפגישה הייתה בשטח ולא במשרדי...רשמתי מה שראיתי בשטח...הוצאתי את המסמך, אין לי מושג אם בצעו את התיקונים, יכול להיות שבדקנו אבל אני לא זוכר מסמך על ידי לא הוצא" (עמ' 16). "מקווה ישראל פנו אלינו, מקווה ישראל לא מכירה את מע"צ ואת משרד התחבורה, למרות שהשטח לא בשטח עיריית חולון הפרוייקט שירת את העיר חולון ולכן הם פנו אלינו בתור נציגי תשתיות, ואנו פנינו למע"צ שהיו אחראים על הפרוייקט...כל כביש 44 אין שום קשר לעיריית חולון" (עמ' 17). הוא נשאל אם ערך מדידות במקום והשיב: "אני התעסקתי עם מע"צ לאורך שנים ואני יודע שמע"צ מטפלת בזה שנים...צומת חולון היא גדולה חלקה שייכת לעיריית תל – אביב חלק אחר למקווה ישראל ויש חלק קטן שנמצא בלוי אשכול שיש שם תחנת אוטובוס ששייך לעיריית חולון. המקום הזה חד משמעית לא שייך לעיריית חולון ואני לא אחראי על הגבולות של העיר". הוא לא יצא לשטח לצורך הכנת תצהירו והסתמך על "ידיעתי וזכרוני". בהתייחס לשטח מקווה ישראל: "במקווה ישראל אנו דואגים לתחזוקה שם אם צריך ויש לנו יחסים טובים. ויש לנו גם הסכמים". הגדר הנראית בתמונה שצרפה התובעת "זה גדר חדשה שמע"צ הקימה...הם עשו את זה לפני הביקור שלנו" (עמ' 18). הוא נשאל ממתי הוא מעורב בתובענה והשיב: "ממתי שהוגשה. נודע לי לראשונה איפה התובעת נפלה כשראיתי את התמונות, כיון ששלחה צילום עם בתים. לוי אשכול זה בעיריית חולון. כביש 44 זה בגבולות של מע"צ ולא של חולון". בהתייחס לתשובת התובעת בתצהיר התשובות לשאלון, המתייחסת למקום נפילתה, ציין: "100 מ' אחרי הפניה ימינה, זה לא שייך לעיריית חולון" (עמ' 19). הוא חזר וציין כי אינו יודע מתי המדרכה תוקנה (עמ' 20). המקום אינו בתחום מקווה ישראל ולדעתו מדובר בשטח השייך למע"צ (עמ' 21).

יוער, כי לאחר הגשת ראיות הנתבעת, בספטמבר 2011, הודיעה התובעת כי היא מתנגדת לאמור בתצהירי העדים מטעם הנתבעת, על פיהם מקום הארוע הנטען אינו נמצא בגבולות העיר חולון, כיון שמדובר בהרחבת חזית אסורה. הוחלט, כי נושא זה ידון במסגרת פסק הדין וכי הצדדים יתייחסו לכך בסיכומיהם.

מטעם מע"צ העיד מר מארק שולמן, אשר שימש כמנהל פרוייקט במע"צ בין השנים 2001 – 2004. הוא ציין בתצהירו, כי מדובר בצומת חולון על כביש מס' 44. באשר לסיכום הפגישה מיום 26.10.03 ציין, כי ביה"ס מקווה ישראל פנה למע"צ לעזרה בסיום העבודות באזור. בפגישה סוכם, כי מע"צ תדאג לתיקון המדרכה ההרוסה ליד תחנת ההסעה. "מיד לאחר סיכומי הפגישה החלו העבודות המפורטות והן נמשכו, למיטב זכרוני, כשבועיים שלושה לכל היותר, הרי שלא ניתן להשאיר מדרכה הרוסה למשך זמן רב יותר בעקבות הסיכונים הכרוכים בכך. השטח בו בוצעו העבודות היה כ 2-3 מ"ר, לפני התחנה לכיוון צומת חולון...עברו חמישה חודשים בין התיקונים שבצעה מע"צ לבין התאונה הנטענת, דבר המעיד כי מע"צ אינה ביצעה עבודות במקום הנטען ובזמן הנטען. לאחר סיום התיקונים שנערכו כשבועיים שלושה, עזבה מע"צ את השטח מאחר והיא איננה אחראית על השטח...כפי שנציגי מע"צ נכחו בפגישה, הרי שגם נציגי עיריית חולון וסולל בונה נכחו בפגישה ואין הדבר מלמד כהוא זה על אחריות מע"צ לאזור הארוע הנטען. אציין כי במקרים רבים מע"צ מתקצבת ו/או מבצעת עבודות עבור רשויות מקומיות ואין הדבר הופך את מע"צ לאחראית על שטח העבודות. מכל מקום, מע"צ לעולם אינה מבצעת עבודות בעצמה אלא ע"י קבלנים ועל כן אם אכן הייתה רשלנות כלשהי, המוכחשת כשלעצמה, הרי שהיא מוטלת על כתפי הקבלן...קיים קושי למצוא הסכמים ו/או חוזים שנעשו בין העירייה למע"צ ו/או בין העירייה לקבלן ו/או בין מע"צ לקבלן".

בחקירתו ציין מר שולמן, כי מע"צ לא הייתה אחראית על המדרכה אלא "זו הייתה בקשה מעיריית חולון ומקווה ישראל וזה באופן חד פעמי...מע"צ הרבה פעמים הלכה לקראת עיריית חולון ומקווה ישראל...עשינו כמחווה...כביש 44 שהוא היה מתחיל, את האספלט העליון עשינו 150 מ' פנימה מאותה תחנה מפורסמת, והאזור של התחנה לא היה שלנו". העבודות שמע"צ בצעה במקום היו עבודות דחיקת מובל מים, לא באזור חולון אלא באזור (עמ' 22). הוצג לו תצלום האויר, שהוגש על ידי עד הנתבעת, והוא ציין כי עבודות המובל לא היה בסמוך למקום הארוע. את המדרכה ההרוסה מע"צ הסכימה לתקן למרות שלא היא יצרה את המפגע: "והתנדבנו כמו שעשינו הרבה דברים לעיריית חולון...תוך ימים ספורים או שבועות עשינו את התיקון וזהו". את פרוייקט דחיקת הצינורות סיימו באפריל 2004 (עמ' 23). לגבי תיקון המדרכה: "הייתי מנהל פרוייקט וביקשו ממני לעשות מחווה לעיריית חולון שזה לא במסגרת העבודה שלי. אני זוכר שעשינו את התיקון וראיתי את קטע המדרכה מתוקן...זה היה רשום ביומני עבודה...וזה היה לפני מרץ 2004 תיקנו את הקטע הזה בדיוק...השטח הזה מעבר לגבולות העבודה של הפרוייקט שלי. השטח הזה לא באחריות מע"צ כי בד"כ השטח שמתקרב למחלפים בשטח עירוני זה לא שטח מע"צ עד איפה בדיוק לא יודע להגדיר. היה לי גבולות עבודה של הפרוייקט". את העבודות בפרוייקט בצעה מע"צ באמצעות קבלן מטעמה, סולל בונה (עמ' 24). הוא ציין כי המסמכים במע"צ נשמרים שבע שנים ולכן לא נשמרו מסמכים לגבי שנת 2004 (עמ' 25). לגבי מועד בצוע התיקונים ציין: "להערכתי לקח שבוע, או יותר הכי הרבה שבועיים אבל בכל מקרה לא חצי שנה...עשינו מחווה ושכחנו ממנו. מספיק שבמדרכה כזו יעלה אוטובוס, מספיק שפעם בשבוע יעלו אוטובוסים על המדרכה וגמרו את המדרכה זה גם יכול להיות. מדרכה לא שלנו זה של עיריית חולון להערכתי. היא לא שלנו" (עמ' 26-27).

עד נוסף מטעם מע"צ הוא מר אלכס גליק, אשר היה מנהל אזור במע"צ במועד הארוע. הוא ציין בתצהירו כי "מבדיקה שערכתי עולה, כי המדרכה ...כלל אינה מצויה בתחום אחריותה ו/או אחזקתה של מע"צ וכי לא הייתה מצויה באחריותה ו/או באחזקתה במועד התאונה ולמיטב ידיעתי, עיריית חולון, הינה האחראית על תחזוקת המדרכה שהינה בתחום המוניציפלי שלה ועליה חובת האחריות לקרות הארוע". מר גליק צירף לתצהירו מפה מתוך מערכת המידע הממוחשבת של מע"צ – "גיאונט" - שם נראה תחום אחריותה של מע"צ, 200 מטרים מהצומת, כאשר מקום הארוע אינו בתוך קטע זה.

בחקירתו ציין מר גליק, כי הוא היה אחראי על תחזוקת הכבישים (עמ' 28). המקום בו ארעה התאונה, בהתאם למערכת ה"גאונט", "לא היה כלל באחריותנו...גבול האחריות של מע"צ על כביש 44 ...200 מ' אחרי מחלף חולון לכוון מזרח...בתצלום האויר לא רואים את הגבול". צד הכביש לכוון מערב נמצא באחריות עיריית חולון (עמ' 30)

טענות הצדדים

התובעת טוענת בסיכומיה, כי היא ציינה בכתב התביעה, שהוגש בפברואר 2007, כי התאונה ארעה בצומת חולון. בכתב ההגנה הנתבעת לא הכחישה את היותה מחזיקת המקרקעין במקום אלא להפך, טענה כי קיימים אצלה סטנדרטים גבוהים לטיפול במפגעים. באוקטובר 2007 המציאה התובעת לנתבעת תצהיר תשובות לשאלון ובתשובה לשאלה 45 פירטה את המיקום המדויק של המפגע. באפריל 2008 צירפה התובעת לתיק בית המשפט את תצלומי המקום. הנתבעת הגישה לאחר מכן הודעה מתוקנת לצד שלישי כנגד מע"צ ושם טענה, כי השטח עבר לחזקתו של הצד השלישי לצורך ביצוע עבודות. הנתבעת לא טענה, ולו ברמז, כי מקום התאונה אינו בשטחה. כך גם לאורך ניהול המשפט וכך גם בתחשיב נזק שהגישה. רק בספטמבר 2011 הגישה הנתבעת תצהירים ובהם העלתה לראשונה טענה, כי המקום אינו נמצא בגבולות העיר חולון. יש לדחות את ניסיונה של הנתבעת לחמוק מאחריות. הנתבעת מושתקת מלכפור באחריותה לאור עמדתה בכתב ההגנה. עמדתה של הנתבעת בכתב ההגנה ובהודעה לצד שלישי היא בגדר הודאת בעל דין, עליה הסתמכה התובעת. הנתבעת מושתקת מלטעון כי אינה אחראית על מקום התאונה. הנתבעת אחראית לטפל במפגעים בטיחותיים הן מכח חובותיה כעירייה והן כמחזיקת מקרקעין. הנתבעת הפרה חובות הזהירות המוטלות עליה.