רפאיע נ' מדינת ישראל ואח'

החלטה

לפניי בקשה להורות על השבת תפוס – רכב מסוג הונדה מ.ר 51-617-56 (להלן:"התפוס"), כפי שנתפס על ידי משטרת ישראל ביום 2.4.11, מידי המשיב 3 שהינו הנאשם 5 בכתב אישום שהוגש בגין עבירות רכוש.

המבקשת הינה הבעלים הרשום של התפוס והבקשה הוגשה מטעמה, בטענה כי היא אינה צד להליך הפלילי. המשיב 2 – דודה של המבקשת, לו היא התירה להשתמש בתפוס. המשיב 3 נהג בתפוס עת נעצר יחד עם אחרים בחשד לביצוע עבירות רכוש.

ביום 11.7.11 דחה שופט תורן את בקשת המבקשת, בהסתמך על היות רישום רכב במשרד הרישוי דקלרטיבי ולא קונסטיטוטיבי. על החלטה זו הוגש ערר וביום 4.8.11 נקבע, בהסכמת הצדדים, כי התיק יושב לבית משפט זה לצורך דיון בבקשה.

ביום 29.8.11 בדיון, כפי שהתקיים בבקשה, הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט לפיה ישוחרר התפוס בתנאים, כשהמחלוקת שנותרה מתמקדת בהיקף הסכום אותו תפקיד המבקשת כנגד שחרור התפוס.

המשיבה 1 עתרה להפקדת סכום שלא יפחת מ-30% משווי התפוס.

ב"כ המבקשת טען כי אין ביכולתה של המבקשת לשלם סכום זה והציע להוסיף ערבויות בדמות עיקול, רישום ושיעבוד, ערבות צד ג' וערבות אישית מטעם המבקשת, כנגד הפחתה משמעותית של סכום ההפקדה.

במהלך הדיון הוצג נתון שלא נסתר לפיו שוויו של התפוס הינו כ- 70,000 ₪.

ההכרעה בשאלת גובה סכום ההפקדה הינה פועל יוצא של איזון בין השיקולים השונים, כפי שנקבע בבש"פ 6529/10 מגידיש ואח' נ' מ"י – לא פורסם, ניתן ביום 21.9.10 לאמור:

"מן הצד האחד, זכותם של העוררים שטרם הורשעו בדין (כמו גם הצדדים האחרים לבקשה שנגדם לא הוגשו אישומים) לקניינם, השאיפה לקבוע ערבות סבירה שלא תסכל את השבת כלי הרכב לחזקת העוררים והרצון לבחור באמצעי שפגיעתו בעוררים פחותה. מן הצד השני, השאיפה ליתן סעד זמני אפקטיבי שיבטיח את מימוש החילוט אם יורשעו העוררים, ישמר את ערך הנכסים התפוסים וימנע את הברחתם".

ביחס להצעת ב"כ המבקשת להוסיף ערבויות נוספות כנגד הפחתת סכום ההפקדה, נקבע כך:

"כבר נפסק כי כאשר תפיסת נכסים נעשית על מנת להבטיח אפשרות לחלט את החפץ, יש טעם בקביעת תנאי כספי המקיים מתאם עם ערכו הכלכלי של הנכס...".

בהתאמת קביעות אלו לעניין שלפניי ולאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים וממכלול נסיבות העניין, באתי לכלל מסקנה כי יש להורות על שחרור התפוס לידי המבקשת כנגד הפקדת סכום של 18,000 ₪, בתוספת לחתימה על ערבות צד ג' שתיחתם על ידי המבקשת בסכום של 52,000 ₪ והוראה על איסור דיספוזיציות בתפוס עד להחלטה אחרת.

הבאתי בחשבון שיקוליי את העדר הצורך בהשארת התפוס בידי המשיבה 1, את עצמת תכלית תפיסתו בנסיבות המשתנות של ההליך הפלילי וכן את מידת נחיצותו של התפוס לבעל הקניין בו, על שיעור נזקו מחמת שלילת החזקה בו טרם הסתיים ההליך הפלילי.

כמו כן, התחשבתי בטענה לעניין מצבה הכלכלי של המבקשת, אך יחד עם זאת, טענה זו לא נתמכה בכל אסמכתא ואף המבקשת נעדרה מאולמי במהלך הדיון כך שלא ניתן היה לאמוד את עצמת הטענה.

סברתי כי בהפקדה בסכום עליו הוריתי, בתוספת לבטוחה הנוספת בדמות ערבות צד ג' ואיסור דיספוזיציות בתפוס, יש משום נוסחת איזון נאותה בין זכות הקניין בתפוס לבין תכלית ההגנה על אינטרס הציבור (השווה בש"פ 9469/09 זיאדנה ואח' נ. מ.י – לא פורסם ניתן ביום 3/12/09; בש"פ 9090/08 אלימלך ואח' נ. מ.י. – לא פורסם ניתן ביום 4/12/08 ובש"פ 3750/09 אלהואשלה ואח' נ. מ.י ואח' - לא פורסם ניתן ביום 2/6/09).

המשיבה תתעד את התפוס כנדרש לצורך הצגת התיעוד כראיה בהליך העיקרי וטרם השבתו למבקשת.

לידיעת הצדדים.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, א' אלול תשע"א, 31 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.