צבי נ' טריא קהילה פיננסית בע"מ ואח'

בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל בתל אביב (כב' הרשם אוהד אשר) מיום 12.3.2025 בתיק הוצל"פ 512834-09-23 שבה נדחתה בקשת המבקשת לביצוע מכר עצמה של דירתה מכוח סעיף 81ב1(ב)(3) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.

1. ביום 29.10.2023 פתחה המשיבה את תיק ההוצאה לפועל דנן למימוש משכנתה על דירת מגורי המבקשת ובעלה, המשיב 2, עקב אי תשלום הלוואה. יצוין כי בעניינה של המבקשת ובעלה מתנהלים הליכי חדלות פירעון. ביום 18.12.2023 בוצעה לכאורה מסירת אזהרה למבקשת. רשם ההוצאה לפועל מינה כונס נכסים לבקשת המשיבה, וביום 14.1.2025 המבקשת קיבלה העתק מהצו.

    

2. ביום 1.2.2025 הגישה המבקשת בקשה לביצוע מכר עצמי של הנכס. ביום 2.2.2025 דחה הרשם את בקשתה. ביום 11.2.2025 הגישה המבקשת בקשה לביטול ההחלטה מיום 2.2.2025 בטענה שלא קיבלה את המסירה, ושהייתה בעבודה בעת הניסיון למסור לה. ביום 15.2.2025 הורה הרשם למבקשת לצרף תצהיר מעסיק ופירוט של שאר דיירי הדירה. ביום 27.2.2025 הגישה המבקשת תצהיר מעסיק ובקשה חוזרת לביצוע מכר עצמי.

    

3. ביום 12.3.2025 דחה הרשם את בקשת המבקשת לביצוע מכר עצמי. הרשם קבע כי המבקשת צירפה אומנם תצהיר של מעסיקה שלפיו במועד מסירת האזהרה, 18.12.2023, היא שהתה בעבודה. ברם גם אם האזהרה לא נמסרה כדין, בא כוחה הנוכחי, המייצג גם את בעלה, הגיש הודעה על ייצוג הבעל בתיק ההוצאה לפועל ביום המסירה הנטענת, 18.12.2023, מה שמקים ידיעה קונסטרוקטיבית על אודות ההליך המתנהל נגדה. יתר על כן, המבקשת לא התנגדה לבקשת המשיב לפעול למימוש הנכס בדיון שהתקיים ביום 6.6.2024 במסגרת תיק חדלות הפירעון, ולכן לכל המאוחר ידעה על ההליכים באותו מועד. משחלפו למעלה מעשרים יום מאז (המועד הקבוע בחוק להגשת בקשה למכר עצמי), טענתה בעניין אי מסירת האזהרה נדחית. שלישית, מאחר שהמבקשת ובעלה בהליכי חדלות פירעון, ספק אם סעיף 81ב1(ב)(3) לחוק ההוצאה לפועל חל בעניינם, שכן הזכות לעיכוב הליכים לצורך מכר עצמי מתבטלת אם קמה עילה להגשת המשכנתה לביצוע מידי. נקבע כי בית משפט של חדלות פירעון אישר למשיב לפעול למימוש הנכס לצורך פירעון מלוא חוב המשכנתה, ולכן למבקשת לא עומדת זכות למכר עצמי.

    

4. ביום 24.3.2025 הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור ראשונה (רער"ץ 62746-03-25) אשר נמחקה ביום 5.5.2025 עקב היעדר אישור מבית המשפט של חדלות פירעון להגישה. ביום 18.7.2025 ניתן אישור של בית המשפט של חדלות פירעון להגשת בקשת רשות ערעור. המבקשת הגישה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור (בר"ע 82704-07-25). ביום 15.5.2025 הוריתי למבקשת להפקיד עירבון להוצאות בסך 7,500 ש"ח. העירבון הופקד.

    

5. המבקשת טוענת כי הרשם טעה בהחלטתו בכך שלא התייחס לאי מסירת האזהרה, ובכך ששלל ממנה את זכותה למכר עצמי, בניגוד לסעיף 81ב1(ב)(3) לחוק. לטענתה, המסירה הנטענת מיום 18.12.2023 בשעה 13:06 היא כוזבת, שכן שהתה בעבודה. עוד טענה לטעות הרשם בהבנת הקשר בין הליכי חדלות פירעון להליכי הוצאה לפועל, וכי אישור בית משפט של חדלות פירעון למימוש הנכס אינו שולל את זכותה למכר עצמי, אלא מחייב מסירה כדין בהוצאה לפועל שתאפשר את מימוש הזכות. לטענתה, שלילת זכות המכר העצמי גרמה לה עיוות דין ונזק כספי.

    

6. בתשובתה מיום 17.8.2025 לבקשת המבקשת להארכת מועד טענה המשיבה כי בקשת רשות הערעור הנוכחית הוגשה לאחר שבקשת רשות ערעור קודמת נמחקה עקב הגשתה ללא אישור בית המשפט של חדלות פירעון, ושסיכוייה נמוכים. המשיבה נסמכה על הטעמים שמנה רשם ההוצאה לפועל בהחלטתו: ידיעה קונסטרוקטיבית של בא כוחה על אודות תיק ההוצאה לפועל, והסכמתה להמשך מימוש בדיון שהתקיים בתיק חדלות הפירעון. המשיבה צירפה את תגובות הנאמנת והממונה מתיק חדלות הפירעון, אשר התנגדו לבקשה להגשת בקשת רשות ערעור.

    

7. לאחר עיון בבקשה לרשות ערעור ובתשובה לבקשה להארכת מועד, באתי למסקנה שדין הבקשה לרשות ערעור להידחות בלא צורך בתשובה.

    

8. טעם ראשון לדחיית הבקשה הוא שהיא מעוררת קשיים בכמה מישורים: ראשית, לנוכח חלוף הזמן מאז שהבקשה הראשונה לרשות ערעור הוגשה (24.3.2025) למועד שבו הבקשה השנייה הוגשה (30.7.2025). פרק הזמן הממושך, לצד סיכוייה הנמוכים של הבקשה, מעורר ספק אם קם טעם מיוחד להאריך מועד. שנית, יש קושי לקבל את טענת המבקשת בעניין המסירה לנוכח צירוף המקרים המוזר, שבנסיבות היה צריך לתת לו הסבר מפורש הנתמך בתצהיר, ולפיו המבקשת לטענתה לא קיבלה את האזהרה, אך בא כוחו של בעלה, שייצג את המבקשת ובעלה בהליך חדלות הפירעון, הגיש לתיק ההוצאה לפועל – לטענת המשיבה שלא נסתרה – ייפוי כוח של המבקשת ובעלה שנחתם ביום 1.8.2023 ביום המסירה עצמו (סעיף 4 להתנגדות לביצוע מכר עצמי, נספח 10 לבר"ע). בלא הסבר מנין ידע בא כוחה של המבקשת על אודות תיק ההוצאה לפועל, צדק הרשם בכך שקבע שיש לדחות למעשה את טענת המבקשת בדבר היעדר ההמצאה. לנוכח קביעה זו, המבקשת איחרה את המועד לבקש לבצע מכר עצמי.

    

9. ואולם, הטעם העיקרי לדחיית הבקשה לרשות ערעור הוא שאין למבקשת זכות לבצע מכר עצמי בנסיבות העניין. סעיף 81ב1(ג)(2) קובע בהקשר זה: "על אף הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב), ניתן יהיה להגיש בקשה לביצוע מיידי של משכנתה על מלוא חוב ההלוואה, בכל אחד מהמקרים האלה: [...] (2) מונה כונס נכסים לדירת המגורים, ניתן צו כינוס של כלל נכסי החייב, בהליך אחר, לפי כל דין או ניתן לגבי החייב צו לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי" [ההדגשה הוספה]. כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 6.6.2024, בעניינה של המבקשת ובעלה מתנהל הליך חדלות פירעון בבית משפט השלום בקרית גת בתיקים 50946-09-23 ו-50976-09-23. במסגרת הליך זה הצהיר בא כוח החייבת ובעלה לפרוטוקול: "אין לנו טענה שאין חוב ואין לנו התנגדות לקבל את הבקשה כך שהמשך הליך מימוש המשכנתא תועבר ללשכת ההוצאה לפועל". משמתנהל הליך חדלות פירעון מטעם המבקשת ובעלה, חזקה שניתן בעניינם צו פתיחת הליכים. בנסיבות אלו הזכות לביצוע מכר עצמי אינה מוקנית למבקשת ולבעלה (וראו לעניין זה דברי ההסבר להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016, ה"ח הממשלה 604, 790 (חוברת מס' 1027 מיום 2.3.2016), שם נכתב: "באופן דומה מוצע לתקן את סעיף 81ב1(ג)(2) לחוק ההוצאה לפועל כך שזוכה יוכל להגיש בקשה לביצועה המיידי של משכנתה על מלוא חוב ההלוואה, גם במקרה שבו ניתן לגבי החייב צו לפתיחת הליכים לפי החוק המוצע (פסקה (8))" (השוו גם לרע"צ (שלום חד') 50978-12-14 סחלי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פסקות 2 ו-7 (5.6.2015) (כב' השופט אמיר סלאמה, אשר קבע כי לא עומדת למבקשים באותו הליך זכות למכר עצמי מאחר שהיו בהליך פשיטת רגל, ובמצב כזה חל מימוש מידי של משכנתה). די בכך כדי לדחות את הבקשה לרשות ערעור.

    

10. סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית.

     

    המבקשת תישא בשכר טרחת בא כוח המשיב בסך של 4,000 ש"ח. הסכום יחולט מתוך הערובה. היתרה תושב למבקשת באמצעות בא כוחה כפוף לכל דין.

     

    ניתנה היום, כ"א אלול תשפ"ה, 14 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.