רעד נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה מזרח השרון קלנסווה

פסק דין

לפניי ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין שניתן בבימ"ש שלום כפר סבא בתיק תכנון ובנייה 24248-10-12 (כב' השופט עמית פרייז) מיום 31.10.13.

כנגד המערער הוגש כתב אישום באוקטובר 2012 המייחס לו עבירות של ביצוע עבודות בנייה ושימוש בהן הטעונות היתר – ללא היתר ו/או בסטייה מהיתר ו/או מתכנית – עבירה לפי סעיפים 145, 204 ו-208 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965; תקנות התכנון והבנייה (עבודות ושימוש הטעונים היתר) תשכ"ז-1967, העבודות שבוצעו בתחום שיפוט עיריית קלנסווה במקרקעין גוש 7863 חלקה 24 עליה נבנה בית מגורים בן 4 קומות בשטח כולל של כ-800 מ"ר ללא היתר.

ביום 31.10.13 ניתנה הכרעת דין מנומקת המבוססת על ראיות התביעה ת/1 – ת/4, עדות הפקח, עדות המערער ועל בסיס כל אלה קובע בימ"ש קמא כי התביעה המציאה ראיות למכביר בעניין זיקתו של המערער לביצוע העבירה וכמי שהיה אחראי לבנייה, שהמבנה שנבנה שייך לו. בימ"ש אינו מוצא פסול בעובדה כי כתב האישום הוגש רק כנגד המערער מבלי לכלול אחרים. בימ"ש קמא נתן משקל לעדות המערער והעריך שווי העדות "כקליפת השום" שלא היה בה כדי להזים מאומה מראיות התביעה המוצקות. על יסוד כל שהוצג בפני בימ"ש קמא מצא ביהמ"ש לקבוע כי העבירות המיוחסות למערער בדבר ביצוע עבודות בנייה ללא היתר הוכחו מעל לכל ספק סביר ובגין כך הורשע המערער במיוחס לו בכתב האישום.

העונש שגזר בימ"ש קמא: קנס בסך 200,000 ₪ (הקנס ישולם ב-20 תשלומים החל מיום 1.1.14), צו הריסה ביחס לעבודות הבנייה נשוא כתב האישום האמור להכנס לתוקף ביום 1.2.14 אלא אם עד למועד האמור יגיש המערער בקשה ערוכה כדין לקבלת היתר בנייה, ובמקרה זה צו הריסה ייכנס לתוקף ביום 1.11.14, אלא אם כן יהיה בידי המערער היתר בנייה כדין, התחייבות על סך 200,000 ₪ למשך 3 שנים שלא יבצע המערער עבירה על חוק התכנון והבנייה, תשלום אגרת בנייה בסך 24,800 ₪ אשר אמורים להיות משולמים בתוך 120 יום ממועד מתן גזר הדין – 31.10.13.

בנימוקי הערעור מציין ב"כ המערער –

1.בימ"ש קמא טעה כשקבע כי גדר המחלוקת בין הצדדים היא זיקתו של המערער לעבודות הבנייה, שכן לא הייתה הכרעה ביום 1.7.13, לא ניתנה תשובה לכתב האישום.

ביום 29.9.13 קיבל ב"כ המערער הנוכחי ייצוג המערער בבימ"ש קמא.

בישיבת ביהמ"ש מיום 31.10.13 כפר המערער מכל וכל בנטען נגדו בכתב האישום. מכאן, לטענת ב"כ המערער, נטל על המשיבה להוכיח עובדות כתב האישום.

2.בימ"ש קמא טעה משביקש להעביר נטל ההוכחה על המערער.

3. לא הייתה כל הוכחה לעניין גודל המבנה ולמדידות שנערכו בו.

4.לא הוכח כי העבירות בוצעו במבנה המצוי בגוש 7863 חלקה 24. המשיבה לא הוכיחה מספר הגוש והחלקה בהם מצוי המבנה נשוא כתב האישום.

5. המשיבה ביצעה אכיפה בררנית, ישנם מועמדים נוספים האמורים להיות נאשמים בתיק זה, אך המשיבה לא עשתה פעולות חקירה במטרה לאתרם.

6. ולעניין העונש, הועלתה טענה סתמית, כללית החוזרת על נימוקי הערעור לעניין הכרעת הדין.

ב"כ המשיבה מבקש לדחות הערעור על שני חלקיו:

1.טענות/ראיות התביעה לא נסתרו על ידי המערער. בשום מקום לא אמר המערער כי אינו אחראי לבניה או שכפר בגודל הבניה או שכפר בפרטי הבנייה. כל עדותו של המערער ניתנת לתמצות של "לא זוכר", "יכול להיות", "לא יודע".

2.לעניין העונש טוען ב"כ המשיבה, כי מדובר בבית מידות גדול, רחב היקף, 4 קומות, כל קומה בשטח של 200 מ"ר, גזר הדין משקף את רמת הענישה ואין להתערב בו.

לגופו של עניין, דין הערעור להידחות.

1. לאחר עיון בראיות התביעה, עדויות הפקח מטעם התביעה, עדות המערער בבימ"ש כפי שעולה מהפרוטוקולים, אני מוצאת הכרעת דין מבוססת, מנומקת כדבעי, לא נפל בה כל פסול ולא ניתן היה להגיע למסקנה אחרת משהגיע בימ"ש קמא זולת הרשעתו של המערער בעבירות המיוחסות לו כפי שפורטו בכתב האישום.

2.צדק בימ"ש קמא משקבע כי גדר המחלוקת האמיתי בתיק הינו זיקת המערער לעבודות הבנייה שבוצעו ללא היתר.