רע"צ 7298-03-16 מימון נהון ואח' נ' עתיד בע"מ ואח', רע"צ 41714-03-16 נהון ואח' נ' נורברט אחזקות בע"מ ואח'

בפני בקשת המבקשים לחיוב המשיבים בהפקדת ערובה כתנאי לדיון בבקשות רשות הערעור שמספריהן מעלה, אשר אוחדו בפני, וזאת על פי תקנה 120(ז) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם – 1979 (להלן: "התקנות").

בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה העלו הצדדים טענות שונות ביחס לעצם הסמכות לחיוב בערובה על ידי בית משפט זה וביחס לשיקולים שעליו להפעיל בבואו להכריע בשאלה האם לחייב או להמנע מחיוב המשיבים (המבקשים בהליכים העיקריים) בהפקדת ערובה כתנאי לדיון בערעור.

שלא כאמור בטענת ב"כ המשיבים, כי תקנות 119-120 לתקנות אינן דורשות הפקדת ערובה ועל כן אין לבית משפט זה סמכות להורות על חיוב כזה, צדק ב"כ המשיבים בכך שתקנה 120(ז) קובעת במפורש כי – "בית המשפט שלערעור רשאי להורות למערער להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של המשיב, תוך מועד שקבע; לא קיים המערער את ההוראה בדבר הערובה, יירשם הערעור לדחיה ותומצא על כך הודעה לכל בעלי הדין."

דא עקא, התקנה נוקטת בלשון "רשאי" בנושא זה והגם שהסמכות נתונה ברי כי על בית המשפט לשקול את השיקולים המתאימים האם לעשות שימוש בסמכות זו אם לאו, ונשאלת כמובן השאלה מהם אותם שיקולים שעל בית המשפט לשקול בסוגיה זו.

השאלה בדבר אופיה של תקנה 120(ז) לתקנות – האם דומה היא לתקנה 519(א) או שמא לתקנות 427-428 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, וממילא האם ברירת המחדל לגביה הינה חיוב בערובה להוצאות המשיב או שברירת המחדל הינה המנעות מחיוב כזה ומה טיב השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע במקרה פרטי האם לחייב בהפקדת ערובה, טרם הוכרעה בפסיקה.

ברע"א 7450/14 פלוני נ. חברת מעדני כרמל בע"מ ואח' (2014) הותירה כב' השופטת דפנה ברק-ארז סוגיה זו בצריך עיון, תוך סקירה קצרה של האפשרויות הפרשניות השונות, ואלה דבריה –

"19. ... הנושא של הפקדת ערובה לשם הבטחת ההוצאות בהליך מוסדר גם בתקנות סדר הדין האזרחי, אשר קובעות הסדרים שונים בנושא זה ביחס להליך בפני הערכאה הדיונית (בתקנה 519) וביחס להליך בערכאת הערעור (בתקנות 433-427). בעיקרם של דברים, ההבדל בין ההסדרים מתבטא בכך שבהליכי ערעור קיימת חובה כללית בדבר הפקדת ערובה, בכפוף לאפשרות לפטור מחובה זו, בעוד שבערכאה הדיונית הנושא מסור לשיקול דעתו של בית המשפט (ראו: רע"א 2442/98 יצחק מיוחס עו"ד נ' מיכאל רוזן עו"ד, פ"ד נג(3) 145, 149 (1999) (להלן: עניין מיוחס); רע"א 321/07 רבינוב גושן נ' אבי-גיא, [פורסם בנבו] פסקה ה(5) (21.8.2007)). בהתאם לכך נקבע בפסיקה כי תובע יידרש להפקיד ערובה לצורך הבטחת הוצאותיו של הנתבע רק במקרים חריגים שבהם קיים חשש ממשי שמנגנוני ההוצאה לפועל לא יעמדו לרשות הנתבע לצורך מימוש ההוצאות (כאשר התובע הוא תושב חוץ, למשל), או כאשר סיכויי התביעה קלושים ועל פני הדברים מדובר בהליך סרק, והכול בשים לב למורכבות ההליך ולתום לבו של התובע (ראו למשל: רע"א 5738/13 אבו סעלוק נ' שירותי בריאות כללית, [פורסם בנבו] פסקה 6 (14.11.2013); רע"א 2142/13 נעמאת נ' קרמין, [פורסם בנבו] פסקה 7 (13.11.2014); רע"א 6562/14 פלונית נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 5 (4.12.2014)). לעומת זאת, באשר להליך הערעור, שביחס אליו הפקדת ערובה היא הכלל, נקבע כי לשם קבלת פטור מהפקדה על המערער לעמוד בשני תנאים מצטברים: היעדר יכולת כלכלית להפקיד ערובה וקיומם של סיכויים לכאוריים טובים לקבלת הערעור (ראו: בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי, [פורסם בנבו] פסקה 7 (17.10.2007) (להלן: עניין ורנר)).

20.בענייננו חלה, כאמור, תקנה 120(ז) לתקנות ההוצאה לפועל (ראו: דוד בר אופיר הוצאה לפועל: הליכים והלכות 114 כרך ראשון (מהדורה שביעית, עדכון מס' 8, 2014), אשר אינה קובעת אמות מידה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב ולכאורה ניתן לראות בשאלה זו כמה פנים. מלשונה של תקנה 120(ז) עולה שחיוב בהפקדת ערובה בערעור על החלטה של רשם ההוצאה לפועל הוא עניין הנתון לשיקול דעתו של בית המשפט (בדומה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי). לצד זאת, ניתן לטעון כי קיימים טעמים המצדיקים להחיל בשלב זה אמות מידה הדומות לאלו החלות על הפקדת ערובה בשלב הערעור על הליכים אזרחיים לפי תקנות 428-427 לתקנות סדר הדין האזרחי. בגדרו של ההליך שלפני אינני נדרשת לקביעה עקרונית בסוגיה זו, הואיל ולדעתי אין לחייב את המבקש בהפקדת ערובה גם לפי אמות המידה המחמירות יותר הנוהגות ביחס להליך של בקשה לפטור מהפקדת ערובה בערעור.

21.נקודת המוצא של הדיון בכל אחד מסוגי ההליכים שתוארו לעיל היא הצורך לאזן בין זכות הגישה לערכאות של התובע או המערער, מחד גיסא, לבין זכויותיהם של הנתבעים או המשיבים, מאידך גיסא. זכות הגישה לערכאות זכתה להכרה כזכות בעלת אופי חוקתי, והיא מהווה תנאי להגנה על כלל הזכויות האחרות (ראו: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים אברהים, פ"ד נח(5) 865, 868 (30.5.2004); יורם רבין "זכות הגישה לערכאות: מזכות רגילה לזכות חוקתית (בעקבות ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ) [פורסם בנבו]" המשפט ה 217 (2000)). מנגד, ניצבות זכויותיהן של המשיבות, ובכלל זה ההגנה עליהן מפני חסרון כיס, הטרדה ואובדן זמן, והבטחת יכולתן לממש את גביית ההוצאות, ככל שאלה ייפסקו לטובתן (ראו: עניין ורנר, בפסקאות 9-8). נקודת האיזון בין זכויות הצדדים משתנה בהתאם לסוג ההליך ולנסיבות העניין."

כשלעצמי, סבור אני כי יש להטות את הכף קמעה לכיוון ראית תקנה 120(ז) כדומה יותר לתקנות 427-428 מאשר לתקנה 519(א).

בקשת רשות ערעור על החלטת רשם/מת ההוצאה לפועל הינה הליך המתנהל לאחר שגורם בעל סמכות שיפוטית במידה מסויימת דן כבר והכריע בנושאים המצויים בסמכותו כאשר הנחת המוצא הינה כי טענות הצדדים נשמעו והוכרעו כבר ואין מדובר בגלגול ראשון של ההליך.

לא זו אף זו, העניינים העומדים להכרעת רשמי ההוצאה לפועל עוסקים במקרים בהם כבר ניתן פסק דין במחלוקת העקרונית בין הצדדים וזו הוכרעה וכעת עוסקת מערכת ההוצאה לפועל תחת רשות האכיפה והגביה באכיפת חיובים פסוקים.

לא בכדי, בשונה מפסק דין של בית המשפט בגלגול הראשון הנתון לערעור בזכות קבע המחוקק כי ברירת המחדל לגבי החלטות רשמי ההוצאה לפועל היא כי ערעור עליהן יהא ברשות, מלבד אותם מקרים ספציפיים שהם החריג, בהם בחר המחוקק במפורש לקבוע ערעור בזכות (ראה סעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967), דהיינו – כנקודת מוצא כללית הגביל המחוקק במתכוון את זכות הגישה לערכאות במרבית הערעורים על החלטות רשמי ההוצאה לפועל.

אולם מעבר לאמירות כלליות אלה דומני כי גם מקרה זה באופן ספציפי מטה את הכף לכיוון זה.

מדובר בהליך העיקרי על ארבעה מבקשים אשר שלושה מתוכם אינם אזרחי ותושבי ישראל, ואף לפי הפסיקה העוסקת בתקנה 519(א) הרי שאפילו בערכאה הראשונה מהווה נתון זה אחד השיקולים המכריעים את הכף לכיוון חובת הפקדת ערובה להוצאות.

אשר למבקש 4 בהליך העיקרי, הלה לא היה צד להליך ההוצל"פ ונגיעתו להליך זה הינה רק ביחס לחיובו בהוצאות אישיות ע"י כב' רשמת ההוצאה לפועל ורד רביב.

גם לענין סיכויי הערעור, אינני משוכנע כי על פני הדברים בשלב הדיוני הנוכחי – ומבלי לקבוע כל מסמרות ביחס לתוצאה הסופית – עלה בידי המשיבים לשכנע כי א-פריורית סיכויי הערעור שלהם טובים, זאת בשים לב לנושאים העומדים על הפרק להכרעה ולהכרעות קודמות בנושאים דומים ומשיקים אליהם הגיעו בית משפט זה ברע"צ 45077-11-14 ובית המשפט המחוזי מרכז-לוד ברע"א 14264-07-15.