רע"צ 64369-12-14 מטילדה נ' ד' ק' ואח'

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כב' הרשם מיום 28.10.14 בה התקבלה טענת פרעתי של המשיבים שפניי.

לעניין הארכת המועד, נטען, כי כב' רשמת ההוצאה לפועל נתנה החלטה בטענת פרעתי ביום 28.10.14, החלטה שהתקבלה אצל המבקשת ביום 21.11.14.

לאחר שבקשה למתן הארכת מועד בפני כב' רשמת ההוצאה לפועל נדחתה, מן הטעם שהסמכות מסורה לביהמ"ש הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור בזכות למשך 10 ימים.

טענתה המרכזית של התובעת לגופו של עניין הינה כי היא הזוכה בתיק ההוצאה לפועל, וכי הכספים שנפסקו לטובתה במסגרת פסק דינו של ביהמ"ש שלערעור, נפסקו לטובתה בלבד.

לטענת המבקשת, העובדה כי בעלה לשעבר, מר יוסף מויאל הינו מערער נוסף בתיק, אינה רלוונטית לקביעות שנפסקו בו וכי מהות פסק הדין לשונו וגופו מבארים במפורש, לדעת המבקשת, כי רק היא זכאית לקבלת מלוא הכספים כפי שנפסק.

המשיבים מונו ככונסי נכסים על נכסי המבקשת, וגבו שכר טרחה ביתר, כך על פי קביעת ביהמ"ש, ומשכך טוענת המבקשת, כי המשיבים צריכים להחזיר את הכספים שנגבו על ידם לידיה בלבד.

לאחר מתן פס"ד המחייב את המשיבים בתשלום הסכומים כפי שנפסקו, נפתח תיק ההוצאה לפועל על ידי המבקשת.

המשיבים הגישו בקשה בטענת פרעתי, ממנה עולה, כי בתיק הוצאה לפועל אחר, שבו מר יוסף מויאל הוא החייב, הוטל עיקול על הכספים המגיעים ממנו על יסוד פס"ד נשוא דיוננו, ומשכך הועברו הכספים על פי פס"ד לטובת אותו התיק, ולכן הטענה כי פרעו את חובם על יסוד פס"ד שניתן כנגדם.

לאור הוראות סעיף 59 לחוק החוזים הקובע, "כי שנים שמגיע להם חיוב אחד, חזקה שכל אחד מהם רשאי לדרוש את קיומו, ובלבד שלא ייפרעו מהחייב יותר מן המגיע ממנו; החייב רשאי לקיים את החיוב כלפי אחד הנושים, לפי בחירתו, כל עוד לא ניתן פסק דין לטובת הנושה האחר", ביקשתי מהמבקשת הבהרה, מדוע היא סבורה, אם פס"ד ניתן לטובת שני מערערים, שהינם המבקשת ומר יוסף מויאל, כי הכספים מגיעים רק לה. המבקשת הפנתה להוראות חוק המיטלטלין. בכל הכבוד אינני סבורה כי הוראות חוק המיטלטלין רלוונטיות לעניינו.