רע"צ 59069-08-16 בר עוז נ' סאן וויז בע"מ

1.ביום 31.12.2015 הגישה המבקשת בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה "בקשה בהולה לפתיחת תיק", לפי סעיף 6(ב1) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל או החוק) - לביצוע החלטתי שניתנה ביום 18.12.2015 כהחלטת ביניים בתביעת המבקשת נגד המשיבה בת"א 5694-12-15, ובה חויבה המשיבה לשלם למבקשת 131,180 ₪ ששוויים 31,131 יורו (ומאוחר יותר תוקן ל"סך בשקלים חדשים השווה ל-33,131 יורו"), על-פי השער היציג הידוע ביום מתן ההחלטה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 7,700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק, בכפוף להפקדת התחייבות עצמית ועירבון בסך 10,000 ₪ (להלן: ההחלטה הראשונה). בבקשה ובתצהיר שצורף לה הודגש כי ההתחייבות העצמית והעירבון הופקדו, והוסברו הטעמים להגשת בקשה לביצוע ההחלטה עוד בטרם חלפו 30 ימים ממועד נתינתה.

באותו יום ניתנה בבית המשפט המחוזי בחיפה החלטת ביניים בבקשת רשות ערעור (רע"א 53478-12-15) שהגישה המבקשת ביום 24.12.2015 על ההחלטה הראשונה, ובה נקבע כי ההליכים בבית משפט השלום יעוכבו למשך עשרה ימים או עד למועד הסדר הפקדת העירבון, כנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי על מנת שניתן יהיה לדון בבקשה כרשות ערעור (להלן: ההחלטה השניה).

רשמת ההוצאה לפועל מחאג'נה-קרמאן החליטה ביום 3.1.2016 להיענות לבקשה לפתיחת תיק הוצאה לפועל, אולם בהחלטה נוספת מיום 26.5.2016 נענתה לבקשת המשיבה לביטול ההליכים שננקטו בתיק ההוצאה לפועל ולסגירת התיק, לאחר שקבעה כי פתיחתו עמדה בניגוד להחלטה השניה, אשר לא הובאה לידיעתה בעת הגשת הבקשה לפתיחת תיק הוצאה לפועל, וכי כל החוב סולק למעט רכיבי אגרה, ריביות, הפרשי הצמדה ושכר טרחה א' בתיק הוצאה לפועל - אשר אין כל הצדקה לחייב בהם את המשיבה.

על החלטה זו מיום 26.5.2016 הגישה המבקשת ביום 30.8.2016 בקשת רשות ערעור, לה צורף תצהיר מיום 29.8.2016 של המבקשת.

2.בפתח הדיון בבקשת רשות הערעור, ביום 11.9.2016, טען בא-כוח המשיבה כי הבקשה הוגשה באיחור, ואילו בא-כוח המבקשת הסביר כי אינו יודע אימתי הומצאה ההחלטה למשרדו, ומטעמי זהירות ביקש להאריך את המועד להגשתה עד להגשה בפועל. לאור זאת, הוריתי לבאי-כוח הצדדים להגיש טיעונים בכתב הן בנוגע לבקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור והן לגבי בקשת רשות הערעור לגופה, וכך עשו.

3.בטיעון בכתב של בא-כוח המבקשת התבקש בית המשפט לקבוע כי לא היה איחור בהגשת בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, ולחילופין - לקבוע כי "בנסיבות המפורטות לעיל" יש מקום להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת הבקשה. צוין כי החלטת הרשמת לא הומצאה למבקשת (סעיף 4 לטיעון בכתב), כי לא ניתן לדעת מתי הומצאה ההחלטה (סעיף 5 לטיעון) וכי ההחלטה נצפתה על-ידי בא-כוחה במשרדו "באזור הפגרה" באמצעות כניסה יזומה לתיק ההוצאה לפועל (סעיפים 3-2 לטיעון).

4.בא-כוח המשיבה טען כי לאור תקנות 24(ג), 119(ה) ו-128(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 (להלן: תקנות ההוצאה לפועל) יש לראות את המבקשת כמי שהגישה באיחור של 69 ימים את בקשת רשות הערעור, וכי לא הובאו על-ידה "טעמים מיוחדים" המאפשרים הארכת הזמן להגשתה, כנדרש בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין).

5.בתקנה 128(ב) לתקנות ההוצאה לפועל נקבע:

" תקופת פגרה של לשכת הוצאה לפועל לא תבוא במנין הימים שנקבעו בתקנות אלה או שקבע בית משפט, רשם או רשם ההוצאה לפועל לענין הגשת התנגדות לביצוע שטר או תביעה על סכום קצוב, אלא אם כן הורה בית המשפט, רשם או רשם ההוצאה לפועל, הוראה אחרת.