רע"צ 5438-10-16 נציגות הבית המשותף נ' פריד- פריצי

בפני ערעורים על החלטותיהם של 2 רשמי ההוצל"פ דניאל דמביץ ויעל ממן אשר דחו, כל אחד בנפרד בתיק הוצל"פ נפרד, את בקשות המבקשת להורות על סגירת תיקי ההוצל"פ (03-16751-14-0 ו- 03-32992-14-5) שהוגשו במסגרת בקשות בטענת פרעתי.

תיקי ההוצל"פ נפתחו לגביית הוצאות שנקבעו על ידי כב' השופט הבכיר (בדימוס) יצחק שמעוני. החלטתו של כב' השופט שמעוני ניתנה בהליך של בקשה לפי בפקודת בזיון בית המשפטבשל כך שהמערערת לא ביצעה, לפי הנטען, את הוראות פסה"ד שניתן על ידי המפקח על בתים משותפים.

במסגרת ההחלטה, קבע כב' השופט שמעוני כך:

".....

אם הנציגות לא תבצע את האמור בפסק הדין, כאמור, תחוייב בהוצאות לטובת המבקש בסך של 10,000 ₪ על כל חודש של אי ביצוע, וזאת במקום החיוב בהוצאות לאוצר המדינה" (ההדגשות שלי ג.א.).

המערערת טענה בפני רשמי ההוצל"פ שהחלטתו של כב' השופט שמעוני בטלה בשל כך שניתנה בחוסר סמכות עניינית. שכן, קנס לפי פקודת בזיון בית המשפט הינו קנס שניתן לטובת המדינה ולא לטובת הצד שהגיש את הבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, שפסה"ד ניתן לטובתו. המערערת טענה בפני כב' הרשמים וטוענת אף בפני שלפי פסיקת בית המשפט העליון, הן זו שצורפה לערעור והן זו שהוזכרה בדיון שקויים בפני, החלטה המטילה קנס לטובת מגיש הבקשה (לפי פקודת בזיון בית המשפט) הינה החלטה שניתנה בחוסר סמכות עניינית ומשכך היא בטילה ואין ליישם אותה. גם רשם ההוצל"פ שבפניו מובאת החלטה כזו לא יישם אותה בהיותה החלטה בטילה שניתנה בחוסר סמכות.

רשמי ההוצל"פ דחו בהחלטותיהם מיום 11.9.16 (כב' הרשם דמביץ) ומיום 17.9.16 (כב' הרשמת ממן) את בקשות המערערת כאשר שניהם קובעים כי לאור החלטתו המפורשת של בית המשפט, שנראה ממנה שהוא היה מודע לכך שקנס לפי פקודת בזיון בית משפט מוטל לטובת המדינה, שמדובר בהטלת הוצאות ושההוצאות הן לטובת מגיש הבקשה, אין להם סמכות שלא לבצע את ההחלטה. ככל שהמערערת סבורה שהחלטה זו ניתנה בחוסר סמכות או שיש לבטלה מסיבה אחרת, עליה לנקוט בהליך ערעורי על אותה החלטה או הליך אחר שיביא לביטולה. כל עוד המערערת לא עשתה כן חייב רשם ההוצל"פ ליישם את ההחלטה ולאפשר את מימושה.

כאמור, על החלטות אילו הוגש הערעור, כאשר המערערת חוזרת, כאמור, על טענותיה לפיהן מדובר בהחלטה שניתנה בחוסר סמכות עניינית. אין חשיבות לכך שביהמ"ש ציין שמדובר בהוצאות ולא בקנס ואין בכך שביהמ"ש קבע במפורש שההוצאות יהיו לטובת המבקש (המשיב בהליך זה) במקום לטובת המדינה, כדי להפוך את פסק הדין לתקף ולכזה שניתן לביצוע בהוצל"פ.

המשיב טוען כי צדקו כב' הרשמים בהחלטותיהם. אמנם נכון שבדרך כלל קנס המוטל בהליך של בזיון בית המשפט הינו קנס לטובת המדינה, ואולם, בנדון דנן, מדובר בסבב שני של בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. בסבב הראשון הוטל קנס של 250 ₪ ליום בגין כל יום שפסה"ד של המפקח על בתים משותפים לא יבוצע. סכום הקנס הגיע לכ- 250,000 ₪ (קנס לטובת המדינה). המערערת ביקשה לאפשר לה לתקן את הענין ולבצע את פסק הדין ולבקשתה בוטל הקנס שהוטל עד אותו מועד. בהחלטת כב' השופט שמעוני ניתנו למערערת עוד 45 יום לבצע את פסה"ד, באופן שאם פסה"ד יבוצע תוך אותם 45 יום תתבטל ההחלטה הראשונה בענין בזיון בית המשפט ויבוטל הקנס שהוטל בה – לטובת המדינה. באותה החלטה נקבע גם כי אם לא יבוצע פסה"ד תוך אותם 45 ימים תחוייב המערערת בהוצאות ולא בקנס לטובת המשיב בסכום שנקבע באותה החלטה. בשים לב לאמור אין לפקפק בהחלטת כב' השופט שמעוני שניתנה בהתאם לסמכותו וכאמור, לבקשת המערערת. משכך, טוען המשיב, ברור שיש ליישם את החלטתו של כב' השופט שמעוני וברור גם מדוע המערערת לא נקטה בהליך ערעורי כדי לבטלה שכן היא ניתנה לבקשתה ובהסכמתה. המשיב טוען כי תוצאת התעלמות מאותה החלטה של כב' השופט שמעוני תהיה חזרה להחלטה הראשונה שניתנה לפי פקודת בזיון בית המשפט ולחוב של כ- 600,000 ₪ המערערת לטובת המדינה בגין הקנס שהוטלה בה.