רע"צ 53391-07-15

1.המערערת, החייבת בתיק הוצל"פ 506833-11-14, מערערת על החלטתו מיום 7.7.15 של כב' רשם ההוצל"פ מר עמית גולן שדחה את בקשתה שהוגשה בטענת "פרעתי" בהתאם לסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל.

בהתאם להחלטתי מיום 16.8.15 הגישו ב"כ הצדדים עיקרי טיעון וסיכום טענות בכתב, בצירוף נספחים שונים.

2.תיק ההוצל"פ נפתח לביצוע פסיקתא שניתנה ביום 10.9.14 על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו ולפיו חוייבה המערערת לשלם למשיב סך של 501,631 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. הפסיקתא ניתנה בהמשך לפסק הדין שניתן ביום 2.8.11 על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נספח משולב) שקבע את הסכום שתשלם המערערת למשיב, על בסיס תביעותיהם ההדדיות ולאחר קיזוז דמי שכירות בגין מגוריו של המשיב בדירתה של המערערת.

3.מאחר והמחלוקת הכספית התייחס ליחסי עובד-מעביד שהיו בין הצדדים ולגמר חוב שכר עבודה ופיצויי פיטורין ניכתה המערערת מסכום הפסיקתא את המס המתחייב והעבירה למשיב את היתרה.

המחלוקת מתמקדת כיום בסכום שנוכה בסך של 126,907 ₪ ובמילים אחרות האם הסכום שנקבע בפסיקתא הינו סכום נטו לתשלום למשיב או סכום ברוטו ממנו מחוייבת המערערת לנכות את המס המתחייב.

4.יצויין כי כאשר התגלתה המחלוקת האמורה, טרם שנפתח תיק ההוצל"פ, הוגשה בקשה ותגובה בנדון לביה"ד לעבודה כדי שיכריע בסוגייה וביום 20.5.12 החליט בית הדין כי נושא גילום המס צריך להתברר בין המשיב לבין הממונה על השכר במשרד האוצר.

קביעה חד משמעית של בית הדין הנכבד לעבודה בשאלת גילום המס לא ניתנה.

אף רשם ההוצל"פ לא מצא לנכון לבקש מבית הדין הבהרה לפי סעיף 12 לחוק ההוצל"פ שכן מי שאמון על הכרעה בסוגייה הינו בית הדין לעבודה ודומני כי ראוי היה לבקש הבהרה כאמור.

5.במצב דברים זה יש להכריע על פי מה שמצוי. בהחלטתו קובע הרשם כי אין לו סמכות לברר מה צריך היה לפסוק בית הדין אלא לבצע את שנפסק ואין לקרוא לפסה"ד את מה שאין בו.

הואיל ופסה"ד קובע סכום לתשלום ואיננו מתייחס לנושא של ניכויי מס, סבור הרשם כי לא היה מקום למערערת לקזז את סכום המס כאשר פסה"ד לא מתייחס לכך.

אין המדובר בחוב כספי רגיל אלא בפסיקה מתחום דיני העבודה ויש להידרש לפסיקה בנדון.