צעידי נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

1.עסקינן בבקשת חייב לפדיון נכס מקרקעין ושחררו מהמשכון הרובץ עליו, על ידי תשלום סכום העסקה כפי שהוצעה בהליך התמחרות שניהל כונס הנכסים. הבקשה הוגשה לפני שאושר הסכם מכר עם הזוכים בהתמחרות, והצדדים חלוקים בשאלה אם הצעת הפדיון עומדת בתנאים שנקבעו בדין ובהחלטות שיפוטיות קודמות שניתנו במסגרת תהליך כינוס הנכסים.

כב' רשמת ההוצאה לפועל, עמית גולדשטיין לירן, נתנה החלטה ביום 03.07.17, לפיה נדחתה בקשת החייב (המבקש) ליתן לו ארכה נוספת לצורך פדיון נכס מקרקעין הנמצא בהליכי כינוס נכסים בתיק ההוצאה לפועל. החלטה זו היא נושא ההליך דנן.

הרקע בקליפת האגוז

2.ראשית הדברים בחוב של החייב לבנק לאומי למשכנתאות, בשל הלוואה שנלקחה מהבנק. כבר בשנת 2004 הוטל צו כינוס נכסים על נכס המקרקעין הכולל את בית המגורים של החייב (להלן: הנכס). בתוקף תפקידו פעל הכונס לסילוק החוב באמצעות מכירת הנכס.

במהלך השנים, התקיימו הליכים משפטיים רבים בין הצדדים, כאשר באחד ה"גלגולים" שעבר ההליך ניתנה ביום 28.10.15 הכרעה על ידי (בתיק רע"צ 56894-10-15), בה נדחתה בקשת החייב לעכב את הליכי פינוי הנכס תוך שנקבע, בין היתר, כי החייב פעל בשיהוי בהגשת הבקשה, כי הבקשה הוגשה לערכאה שונה מזו שבה ניתנה ההחלטה בדבר הפינוי, וכי החייב בא לבית המשפט בידיים לא נקיות.

3.לאחר שהושלם הליך הפינוי של הנכס, הושגה הסכמה בין הכונס והחייב לפיה תינתן לחייב "אפשרות אחרונה בהחלט עד ליום 15/12/15 לפרוע את החוב..." והוגשה הודעה משותפת על ידי הצדדים, לתיק ההוצאה לפועל (נ/1).

מאחר שהחוב לא נפרע עד לאותו מועד, נמשכו הליכי כינוס הנכסים.

4.ביום 21.07.16 הוכרזו הזוכים בהתמחרות בתמורה בסכום של 4,250,000 ₪ והחייב נתן הסכמתו למכירה זו. בהמשך, וטרם אושר המכר על ידי ראש ההוצל"פ, הוגשה הצעה גבוהה יותר אשר בעקבותיה ניתנה החלטה לפיה יש להעדיף את ההצעה המאוחרת, ובהחלטה אחרת, נדחתה בקשת החייב לפדיון הנכס.

על החלטות אלו הוגשו בקשות רשות ערעור בתיק רע"צ 12137-02-17 ובתיק רע"צ 24765-02-17, ובסיום הדיון בהן, ניתנה החלטה ביום 20.02.17 לפיו יזמין הכונס את כל הצדדים "למשרדו, בחלוף 15 ימים מהיום, במועד זה ינהל הליך של התמחרות, כבתחילה, כפי שיקול דעתו, כאשר נקודת הפתיחה תהיה הצעתם של משיבים 2 ו – 3, ועד למועד זה ניתנת בזאת אפשרות למשיב 4 לעשות מהלך אמיתי, רציני, ממשי ומוכח לפדות את חובותיו."

הבקשות לרשות ערעור שהוגשו על החלטה זו נמחקו בהסכמה, כאשר הוסכם כי המועד שנקבע בהחלטה האמורה ימנה מיום 10.05.17 (מועד הדיון בבית המשפט המחוזי).

5.ביום 25.05.17 נערכה התמחרות חוזרת לנכס, וניתנה הצעת הזוכים לרכוש את הנכס תמורת סך של 4,650,000 ₪. באותו יום (25.05.27) הגיש החייב לתיק ההוצאה לפועל בקשה למימוש זכותו לפדיון, במסגרתה נטען כי הופקד סך של קרוב ל- 2 מיליון ₪ בחשבון נאמנות אצל בא כוחו ובכוונתו להפקיד סך נוסף של 2 מיליון ₪ בתוך 15 ימים. באותה בקשה ביקש החייב ארכה בת 15 ימים לצורך פדיון הנכס וסילוק החובות לכל הנושים.

בקשת החייב נדחתה, תוך קבלת התנגדות כונס הנכסים, כאשר נקבע כי "אין עילה ובסיס למתן אורכה נוספת לחייב, למימוש זכות הפדיון..." (סעיף 5 לפרק ההכרעה בהחלטה מיום 03.07.17, נושא הערעור). מכאן ההליך שלפניי.

תמצית טענות הצדדים

6.המבקש (להלן: החייב), סבור שהגיש בקשה לפדיון החובות בתוך המועד שנקבע בהחלטות השיפוטיות. עמדת החייב היא, שהחלטת בית המשפט קבעה כי בתוך פרק זמן קצוב עליו "לעשות מהלך אמיתי, רציני, ממשי ומוכח לפדות את חובותיו" ולא נקבע כי הוא נדרש באותו פרק זמן לסלק בפועל את כלל החובות.

החייב סבור כי יש לו זכות בדין לפדות את חובותיו, וזאת עד למועד אישור המכר במסגרת תיק ההוצאה לפועל, ואישור זה טרם ניתן. לדידו של החייב, אין לזוכים בהתמחרות בסיס לטענה כי יש להם ציפייה סבירה ואינטרס הסתמכות על תוצאות הליך ההתמחרות, וזאת בטרם אושרה עסקת המכר על ידי ההוצאה לפועל.

החייב טען עוד, כי הזוכים בהתמחרות קיוו וציפו לרכוש רק אחת משתי החלקות בנכס שבכינוס, זה שכולל מגרש ריק בו ניתן לבנות שלושה בתי מגורים, באופן שגם על פי כוונתם, היה החייב פודה את חלק המקרקעין שבה בנוי בית מגוריו. במסגרת הדיון טען החייב (ע"י באת כוחו) כי החל בהליכים לאישור פרצלציה במקרקעין ו"הוא בשלבים מאד מאד מתקדמים בעניין הזה" (עמ' 2, שורות 12-13), שיאפשר פיצול הנכס ומכירה של חלק ממנו.

7.הזוכים בהתמחרות (להלן: הזוכים) צורפו כמשיבים בהליך זה. הזוכים סבורים כי ההחלטה השיפוטית חייבה את החייב לפדות את חובותיו בתוך פרק הזמן שנקבע ולא די בהגשת בקשה לפדיית החובות ומאחר שהחייב לא עמד במועד שנקבע, אין מקום לקבלת הערעור או הבקשה לרשות ערעור שכן הזוכים נמצאים בהליך זה למעלה משנה וזכויותיהם צריכות להישמר לאחר שהוכרזו כזוכים בהתמחרות שבהליך זה.

לגישת הזוכים, אין המדובר כלל בפדיון אלא ב"מכר מוסווה" השולל את זכות הפדיון של החייב. הזוכים טענו כי זכות הפדיון הינה זכות אישית של החייב ואינה ניתנת להעברה לצדדים שלישיים. הזוכים הפנו להסכם ההלוואה שצירף החייב, הקובע כי עליו לפדות את אותה הלוואה בתוך 90 ימים וככל שלא יעשה כן ימכור החייב את המגרש הריק בתמורה לסכום נקוב. לשיטת הזוכים, אין ספק שהחייב לא ישיב את סכומי העתק שלווה בתוך הזמן הקצר האמור וכפועל יוצא, הזכויות תימכרנה למלווה תוך "עקיפת" הליכי ההתמחרות ותוך פגיעה אנושה בזכויות הזוכים באותה התמחרות. הזוכים מפנים לכך שהסכם ההלוואה אינו מציין את שיעור הריבית שבצידה של ההלוואה שניתנה, עובדה שלגישתם מעידה על כך שלא מדובר בהלוואה אמיתית אלא בהסכם מכר מוסווה. עוד ציינו הזוכים כי המלווה היא גב' אהובה אברג'ל, מי שהשתתפה בהתמחרות והפסידה, וטעמו כי זו מסרה לזוכים שאינה חפצה עוד ברכישת הנכס ולא תשתתף בהתמחרות נוספת.

8.כונס הנכסים (להלן: הכונס) סבור כי החייב מתעלם פעם אחר פעם מהחלטות שיפוטיות, גורם להתארכות ההליכים ואין ממש בטענותיו. עוד טען הכונס, כי מבחן הנוחות ומבחן סיכויי הערעור מצדיקים את דחיית הבקשה, כאשר קבלת הבקשה תגרום לפגיעה של ממש בזוכה.