רע"צ 5125-04-15

1.בקשתה של המבקשת, הזוכה בתיק הוצל"פ 01-53659-01-0 ליתן לה רשות ערעור על החלטתה מיום 10.3.15 של כב' רשמת ההוצל"פ, קרן גיל, בכל הקשור למשיבה 4, צד ג בתיק ההוצל"פ.

משיבים 1-3 הגישו תגובה מפורטת לבר"ע וטוענים כי יש לדחותה על הסף משום שלא צורף תצהיר כדרישת תקנה 119(ה) לתקנות ההוצל"פ וכן לדחות לגופו מהנימוקים המפורטים בתגובה (ראה החלטה מיום 31.5.15).

משיבה 4 לא מסרה כל תגובה מטעמה למרות שניתנה לה ההזדמנות לכך, ומשיבים 1-3 טרחו לציין כי התגובה מוגשת מטעמם בלבד וכך אף נהגו בכל הבקשות שהגישו בתיק.

בנוסף לבר"ע הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת הבר"ע. החייבות הודיעו על הסכמה ומשיבים 1-3 הודיעו שאין להם התנגדות למתן האורכה וביום 15.4.15 ניתנה החלטתי להאריך את המועד כמבוקש ועל כן יש לדון בבר"ע לגופא.

לאחר שעיינתי בכל הכתבים והנספחים, לרבות ההחלטה נשוא הבר"ע, החלטתי לדון בבר"ע כבערעור עצמו ולדחותו מהטעמים שיפורטו בהמשך.

2.בהמשך להתנהלות רבת השנים שבין הצדדים, בערכאות שונות, ניתנה החלטת הרשמת בהתאם להחלטתו מיום 25.7.13 של ביהמ"ש העליון בבר"ע 7677/06 ו- 7929/06 לפיה הורה להחזיר את התיק לרשמת ההוצל"פ כדי לדון בשתי פלוגתאות עובדתיות, לקבוע מימצאים וליתן נימוקים ולהחזיר החומר בצירוף המימצאים והנימוקים לבית המשפט.

ביהמ"ש העליון הנחה את רשמת ההוצל"פ לשקול ולהחליט "כחוכמתו ובאמצעים הדיוניים כטוב בעיניו".

ההנחיה מרחיבה ולא מצמצמת בכל הקשור לשתי השאלות שהועברו להחלטה: "האם היו בידי מי שעליו ביקשה הזוכה להטיל עיקול, כספים של קונגו הרלוונטיים לבקשה זו".

השאלה השנייה לעניין אופיים של הכספים, האם מדובר בנכס שלטוני או בנכס מסחרי, איננה רלוונטית לערעור כלל ועיקר שכן טרם החליטה הרשמת האם היו בידי המחזיקים כספים.

3.לצורך הכרעה בשני העניינים האמורים, החליטה הרשמת ביום 5.2.14 להזמין את המשיבים לחקירה והורתה להם להמציא את המסמכים הרלוונטיים לדיון ואף נתנה להם הזכות להסתייג מרשימת המסמכים שפורטה ע"י המבקשת.

על החלטה זו ביקשו המשיבים לערער ברע"צ 13542-03-14 ובקשתם נדחתה בהחלטה מיום 22.5.14.

דומני כי נכון להיום ההחלטה לקיים חקירה למשיבים 1-3 הינה סופית וחלוטה הגם שכנראה עדיין לא גובשה רשימת המסמכים שיהיה על המשיבים להביא לדיון.

יחד עם הגשת הבר"ע פנתה המבקשת לביהמ"ש העליון בבקשה למתן הוראות לרשמת לשנות את החלטתה בהיותה סבורה כי הרשמת חרגה מהגבולות שהציב לה ביהמ"ש בהחלטתו.

דא עקא שב"כ המבקשת הודיע ביום 21.5.15 כי ביהמ"ש העליון החליט ביום 4.5.15 כי המקום לדון בטענות הוא בבית משפט זה בתור ערכאת ערעור על החלטת הרשמת.