רע"צ 49251-09-14 בינו עמי- גני הזית בע"מ נ' בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ

בפניי ערעור על החלטה מיום 06.08.2014 בתיק 16-15156-13-9, אשר ניתנה על ידי כבוד רשמת ההוצאה לפועל בנתניה, הגב' אפרת אידר-ינון (להלן: "הרשמת"), בה התקבלה באופן חלקי בקשה לפסיקת שכר כונס הנכסים תוך דחיית טענות נגדיות שהועלו מטעם החייבת (המערערת שבפניי) ואחד מבעלי המניות בה.

בהתאם להסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים ואשר קיבל תוקף של החלטה ביום 27.01.2015, ניתן פסק הדין בערעור על סמך בקשת רשות הערעור שהגישה המערערת, תגובת המשיב לערעור, תשובת המערערת לתגובה והסיכומים אשר הוגשו מטעם הצדדים לרבות תיקי המוצגים אשר צורפו אליהם.

רקע

המערערת נטלה הלוואה מהמשיב לרכישת מקרקעין במטרה להקים פרויקט דיור, אשר תמורת המכירות תשמש לפירעון ההלוואה. בשל עיכובים בהשגת היתרי הבניה חל עיכוב בהחזר ההלוואה והמשיב העמיד את ההלוואה הועמדה לפירעון שהוביל לנקיטה בהליך למימוש המקרקעין.

הבקשה למימוש המקרקעין הוגשה ביום 12.08.2013 וביום 19.10.2013 מונה עו"ד יונתן סונדרס ככונס נכסים מטעם המשיב (להלן: "הכונס") למימוש המקרקעין שבבעלות המערערת.

לבקשת המערערת עוכבו הליכי ביצוע המימוש למשך 90 יום, עד ליום 21.01.2014, על מנת לאפשר למערערת ביצוע מכר עצמי של המקרקעין, אולם בפרק זמן זה לא עלה בידי המערערת לבצע מכר עצמי של המקרקעין.

ביום 12.01.2014 ניתנה הסכמת המערערת לביטול עיכוב ההליכים בתנאי שמכירת המקרקעין על ידי הכונס תעשה בתמורה שלא תפחת מסך של 31 מיליון ₪ בתוספת מע"מ ככל שיחול, עוד הסכימה המערערת לשחרר את הכונס מפרסום הנכסים וקיום התמחרות וכן הסכמות לגבי אפשרויות עתידיות אשר אינן נוגעות למחלוקות נשוא הערעור (נספח ג' למוצגי המערערת).

ביום 20.01.2014 נחתם הסכם בין הכונס לבין קונה (להלן: "הקונה הראשון") בתמורה לסכום של 31 מיליון ₪ בתוספת מע"מ. בקשה לאישור הסכם זה הוגשה על ידי הכונס להוצאה לפועל ביום 27.01.2014.

ביום 28.01.2014 התבקש הכונס למתן הבהרות בנוגע לבקשה לאישור הסכם המכר ואלו הוגשו להוצאה לפועל ביום 29.01.2014 ועל סמך האמור בהן אושר הסכם המכר לקונה הראשון ביום 30.01.2014.

ביום 02.02.2014 הועלתה למתן החלטה התנגדות לאישור הסכם המכר מטעם החייבת, אשר הוגשה ביום 29.01.2014 ובה טענה לקיומה של הצעה מצד וקונה נוסף (להלן: "הקונה השני") אשר מוכן לרכוש את המקרקעין תמורת סכום של 31.5 מיליון ₪. הכונס נדרש להגיב תוך 3 ימים ולבסוף נקבע והתקיים דיון ביום 25.02.2014, במעמד החייבת, נציג הזוכה, הכונס, נציג הקונה הראשון ונציגי הקונה השני.

לאחר הדיון ובטרם ניתנה החלטה התקיים משא ומתן בין הקונה הראשון לקונה השני, בעקבותיו הגיעו הצדדים לפשרה על פיה יבוטל הסכם המכר לקונה הראשון והמקרקעין ימכרו לקונה השני (נספח ב' 2 של מוצג יד' בתיק המוצגים מטעם המשיב), בעד אותה תמורה של 31 מיליון ₪.

על סמך הפשרה והבנה בין החייבת לקונה השני בדבר שיתוף מסוים של החייבת בפירות הפרויקט, אושר הסכם המכר לקונה השני ביום 16.03.2014.

בעקבות כך פעל הכונס לבצע את הפעולות הנדרשות כתוצאה מביטול הסכם המכר עם הקונה הראשון וכל הפעולות הנדרשות להשלמת העסקה עם הקונה השני.

ביום 26.05.2014 הגיש הכונס בקשה לפסיקת שכרו בשיעור 7.5% מתמורת המכר, הוגשה תגובה ותשובה לתגובה, בהן פרטו הצדדים טענותיהם בפניי הרשמת. ביום 08.06.2014 ניתנה החלטת הרשמת נשוא הערעור שבפניי, אשר דחתה את טיעוני החייבת וקיבלה את בקשת הכונס תוך הפחתת שיעור שכרו לנוכח סכום התמורה הגבוה וקביעת הרשמת שפעולות הכונס בתיק היו רגילות, הכונס לא נאלץ לפעול בצורה מיוחדת ומורכבת יתר על מידה ועל כן פסקה את שכרו בשיעור 5%+ מע"מ מתמורת המכר.

עיקרי טענות המערערת הדרושות להכרעה:

כנגד החלטת הרשמת טוענת המערערת, כי שגתה בהחלטתה בדחותה את טענותיה, אשר סווגו לשלושה:

א. פעולות הכונס בניגוד לאינטרס ההליך.