רויטברג נ' בנק לאומי לישראל בעמ

1.בקשתה של המבקשת, החייבת בתיק הוצל"פ 527441-01-15 להאריך המועד להגשת בר"ע על החלטה מיום 7.2.17 של כב' רשמת ההוצל"פ המחוזית גב' מרים סגל שהפחיתה את צו התשלומים מסך של 200 ₪ לסך של 150 ₪ ולא נעתרה לבקשתה של המבקשת לבצע צו תשלומים ע"ס 100 ₪.

2.הטעם היחיד הנטען להארכת המועד הינו העיכוב בקבלת מנוי משפטי מהלשכה לסיוע משפטי לצורך הגשת הבר"ע.

עפ"י הנטען, פנה ב"כ המבקשת ללשכת הסיוע להרחבת המנוי ליומיים לאחר ההחלטה 9.2.17 ומשלא קיבל תשובה שלח ביום 8.3.17 תזכורת ובו ביום קיבל אישור להגשת הבר"ע.

3.בפועל הוגשה הבר"ע לאחר שבועיים ביום 22.3.17 ללא נימוק כלשהו לסיבת העיכוב בהגשה.

בנסיבות המקרה, כאשר ביקשה המבקשת להגיש בר"ע על החלטת רשמת ההוצל"פ ונזקקה לאישור הסיוע המשפטי, היה עליה להגיש בקשה להארכת מועד טרם שיחלוף המועד, ונכון הדבר כאשר התשובה התעכבה. התזכורת נשלחה לאחר שכבר חלף המועד להגשת הבר"ע.

4.בבקשה מפרטת המבקשת את מצבה הבריאותי והכלכלי ואף צרפה החלטה קודמת שניתנה בעניינה וכן צרפה את השאלון בדבר הוצאותיה והכנסותיה. אף המשיב בתגובתו נדרש למצבה של המבקשת וסבור שאין להתערב בשיקול דעתה של הרשמת ואין מקום להאריך את המועד שכן דינו של הערעור להידחות.

כן טוען המשיב כי הפער של 50 ₪ בצו התשלומים הינו במסגרת שיקול הדעת של רשם ההוצל"פ ולכל היותר מדובר בחריגה זניחה שאין מקום להתערב בה.

5.הואיל והצדדים נדרשים בכתבי הטענות גם לטענות שאמורות להתברר בבר"ע, מצאתי להתייחס בהחלטתי לא רק לבקשה להארכת מועד אלא גם למחלוקת לגופא וכאילו הוארך המועד.

אין ספק בדבר מצבה הקשה של המבקשת ואולם אין היא יכולה לעשות דין לעצמה ולא לשלם כפי שקבעה הרשמת בהחלטתה, כאשר הקביעה אינה לרוחה שכן הדבר מצביע על חוסר תום לב.

6.בהחלטתה לא מפרטת הרשמת מדוע הופחת צו התשלומים דווקא ב-50 ₪. אגב שמציינת את סך כל ההכנסות לעומת סך כל ההוצאות וכאשר סכום ההוצאות עולה על סכום ההכנסות.

במצבה של המבקשת לכל שקל יש משמעות ואינני יכול לקבל את טיעון הבנק בדבר "סכום זניח".

אם אכן הסכום זניח, מדוע לא יסכים המשיב להצעת התשלום של המבקשת וכי מה זה ישנה לו סכום של 50 ₪?