רע"צ 46700-01-16 סלימאן נ' שעאר

בפניי בקשת רשות ערעור החלטת כבוד רשם ההוצאה לפועל (מר אורי אוחיון, להלן - כב' הרשם), מיום 29.12.15 לפיה נדחתה בקשת המבקש להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים במסגרתה עתר כי יושת עליו חיוב חודשי של 250 ₪ .

החייב מתאר בבקשתו את מסכת השתלשלות האירועים בעניינו וטוען בבקשתו באופן נרחב כי החלטת כב' הרשם ניתנה מבלי לבחון או לשקול את מכלול השיקולים והנסיבות הרלבנטיים לעניין, לשיטתו.

בין היתר מונה המבקש את הטיעונים הבאים: הנימוקים שהביאו לפיזור תיקי האיחוד בעבר לרבות חלוף הזמן ממועד פיזור התיק הראשון העולה לשיטתו כדי שינוי נסיבות; ביצוע תשלומים שונים בתיק הפש"ר אותם ניתן לראות לשיטתו כתשלומים בתיק האיחוד (ללא תימוכין לכך); טענותיו לעניין חלקו בהוצאות בית הוריו בו הוא מתגורר; דחיית הבקשה מבלי לזמנו לחקירת יכולת ומבלי שהוצגה ראיה הסותרת נתוניו שהועלו בתצהיר.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובהחלטת כב' הרשם - הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

להלן הנימוקים.

עיון בהחלטתו המפורטת של כב' הרשם נשואת הערעור וכן בהחלטה קודמת מיום 6.10.15 - שגם היא הוצגה לעיוני במסגרת נספחי הבקשה - מעלה כי נתוני החייב בכללותם לרבות הנתונים האישיים והכספיים שהוצגו על ידי החייב בבקשתו נבחנו במסגרת ההחלטה בקפדנות ובדקדקנות ככל שהיה ניתן על פי המסמכים שעמדו בפני כב' הרשם והדברים מצאו ביטוי מלא ומפורט בהחלטה.

מההחלטה עולה כי לחייב 24 תיקי הוצל"פ בסכום כולל העולה על 640,000 וכי בתיק הפרטני עומד החוב על סך של כ - 133,000 ש"ח.

עוד הובהר כי לחייב היו שני תיקי איחוד קודמים שפוזרו.

נוכח המסמכים המועטים שהוצגו על ידי החייב קבע כב' הרשם כי אין בהם כדי להוכיח את יכולתו ולהצדיק פתיחת תיק איחוד שלישי בנסיבות העניין. עוד נתן כב' הרשם דעתו על כך שמדובר בתיק איחוד שלישי במספר בשים לב להלכות הנוגעות לעניין זה באשר לשיקול הדעת המוקנה לרשם ההוצאה לפועל בבקשה מעין זה.

בידי המבקש לא עלה להראות קיומה של עילת התערבות בהחלטתו המפורטת והמנומקת של כב' הרשם, אם ברובד המשפטי ואם ברובד העובדתי.

ברובד העובדתי - יכולת הפירעון כמו כן הכרזת חייב כחייב מוגבל באמצעים הינם נושאים המצויים בגדר מומחיותו המיוחדת של רשם ההוצאה לפועל ומתחם שיקול דעתו ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור. בפן העובדתי פרש כב' הרשם את כל התשתית שהונחה בפניו על ידי החייב וקבע כי אין בה די. ככל שהרשם - שלו כאמור המומחיות המיוחדת בתחום קביעת יכולת הפירעון - לא יכול היה לעשות כן על סמך החומר הדל שצורף על ידי המבקש, כיצד מצופה ערכאת הערעור לעשות כן ?