רע"צ 45640-08-16 סיבוני נ' בנק הפועלים בע"מ ואח'

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ אסף אבני אשר דחה את בקשת המבקשת לעכב הליכים בתיק הוצל"פ 51-2202-06-16 (להלן: "תיק ההוצל"פ").

תיק ההוצל"פ נפתח למימוש משכון/משכנתא (להלן: "משכנתא") שנרשם בגין הלוואה שנטלו המבקשת והמשיב 2 מהמשיב 1. המבקשת והמשיב 2 לקחו את המשכנתא כזוג נשוי, כך הם גם היום, ואולם קיים ביניהם נתק של כ- 7 שנים. נכון להיום, ולכל 7 שנות הנתק, המבקשת והמשיב 2 לא חיים ביחד, המבקשת מתגוררת בנכס נשוא המשכנתא והמשיב אינו מתגורר בו. על פי פסקי דין של הערכאות השונות תשלום החזרי המשכנתא הוטל על כתפי המשיב 2 וזה אכן שילם אותם עד לאחרונה. משהפסיק המשיב 2 לשלם פתח הבנק – המשיב 1 – בהליכים למימוש המשכנתא נגד המבקשת ונגד המשיב 2.

המבקשת, שכאמור מתגוררת בנכס נשוא המשכנתא וזה אף נקבע כמדור עבורה, הגישה בקשה לכב' רשם ההוצל"פ לעכב את הליכי ההוצל"פ ולהורות למשיב 1 לגבות את החוב מנכסים אחרים של המשיב 2 . המבקשת ציינה למשל נכס ברח' חבצלת בירושלים שרשום על שמו. כב' הרשם דחה את בקשתה כשקבע כי לרשם ההוצל"פ אין סמכות שלא להורות על מימוש המשכון או לעכב את הליכי המימוש או להתנותם בתנאים. סמכות הרשם, כאשר אין מחלוקת שיש חוב שמובטח במשכנתא ואין מחלוקת על תוקף המשכנתא, היא רק לבחור את הדרך היעילה והצודקת למימושה אך לא לעכב את המימוש או להתנותו בתנאים.

על בקשה זו הגישה המבקשת את הבר"ע. לטענתה שגה כב' הרשם כאשר התעלם מפסקי דין שקבעו את הנכס כמדור המגיע למבקשת, התעלם מכך שהחיוב לשלם את תשלומי המשכנתא הוטל על המשיב 2 בלבד, התעלם מכך שלמשיב 2 נכסים אחרים שניתן להיפרע מהם והתעלם מהוראות סעיף 18 לחוק המשכון אשר קובע כי יש לרשם ההוצל"פ סמכות לפעול בדרך אחרת "שראה אותה יעילה וצודקת יותר בנסיבות הענין". בנדון דנן, לאור כל המתואר לעיל, טוענת המבקשת כי הדרך היעילה והצודקת היא עיכוב מימוש המשכנתא וניסיון של הבנק- המשיב 1- לגבות את הפיגורים ואת יתרת המשכנתא מנכסים אחרים של המשיב 2. בדיון בפני הוסיף ב"כ המבקשת שהוא כבר ניסה לנקוט בהליכים למימוש הנכסים האחרים על מנת לשלם את יתרת המשכנתא והוא מעריך שההליכים ישאו פרי והמבקשת והמשיב יסיימו את הסכסוך ביניהם בדרך של פירוק שיתוף (שלא יחייב את מכירת הנכס הממושכן) תוך מספר חודשים עד שנתיים לכל היותר. המבקשת צירפה לטיעוניה פסיקה לפיה עוכבו הליכי מימוש משכון או משכנתא כאשר בת זוג של החייב בתיק ההוצל"פ טענה כי גם לה יש זכויות בנכס שמישכן בן זוגה והממשכן פעל למימושו בהוצל"פ (פסה"ד הם רע"א 4795/05 בנק המזרחי המאוחד נ' גבאי ורע"א 8791/00 שלם נ' טווינקו בע"מ ואח').

המשיב 1 טוען כי מדובר בנכס שמושכן על ידי שני בני הזוג, המבקשת והמשיב 2, להבטחת הלוואה ששניהם נטלו מהבנק. לטענת המשיב 1 פסקי הדין שניתנו ביחסים שבין המבקשת למשיב 2, שקבעו שהמשכנתא תשולם על ידי המשיב 2 ושהנכס הוא המדור של המבקשת, תקפים ביחסים שבין המבקשת למשיב 2 אך אין בהם כדי לחייב את המשיב 1 או כדי לגרום לעיכוב מימוש המשכנתא. המשיב 1 טוען כי צדק כב' הרשם כאשר קבע, בהתאם לפסיקה המושרשת, שאין לו סמכות להורות על עיכוב ביצוע המשכנתא, כאשר אין חולק על כך שיש חוב בגין ההלוואה נשוא המשכון ואין מחלוקת על תוקף המשכנתא. המשיב 1 טוען כי הסמכות שניתנה לפי סעיף 18 לחוק המשכון הינה רק להורות על הדרך הצודקת והיעילה לגבות את החוב מתוך המשכון אך לא סמכות שמאפשרת לרשם ההוצל"פ התעלמות מהמשכון וגרירת בעל המשכון לנקוט בהליכים מסורבלים וארוכים לגביית החוב שלא דרך הנכס הממושכן. המשיב טוען כי הפסיקה שהובאה על ידי המבקשת דנה במקרים בהם החוב היה שייך רק לבן זוג אחד והנכס נשוא המימוש היה רשום רק על שמו של החייב. במקרים אלה נקבע כי ניתן לעכב את המימוש על החלק של בן הזוג השני. ואולם, בנדון דנן, מדובר בשני בני זוג שנטלו ביחד את ההלוואה, התחייבו ביחד להחזירה ורשמו משכנתא על הנכס הרשום על שם שניהם, לכן אין מקום לעכב את הליך המימוש של הנכס.

המשיב 2 תומך בדעת המשיב 1 כאשר עיקר טענותיו מתייחסות ליחסים שבינו לבין המבקשת ולמצבו הכלכלי הקשה שלא מאפשר לו לשלם את תשלומי המשכנתא.

לאחר עיון בטענות הצדדים מסקנתי היא שאין מקום להתערב בהחלטת כב' הרשם. צדק כב' הרשם כאשר קבע כי בתיק הוצל"פ שנפתח לצורך מימוש משכנתא, כאשר אין ספק ואין מחלוקת שקיים חוב פיגורים בגין ההלוואה נשוא המשכנתא, וכאשר אין טענות בדבר תוקפה של המשכנתא, מתמצית סמכותו של רשם ההוצל"פ בדרך היעילה והצודקת למימוש הנכס הממושכן. אין לרשם סמכות לעכב את המימוש ולהפנות את בעל המשכנתא לבית משפט על מנת לנסות ולגבות את חובו מנכסים אחרים של הממשכן. הוראות סעיף 18 לחוק המשכון קובעות רק את הדרך למימוש המשכון, כאשר ברישא של הסעיף נקבע כי "דרך המלך" תהיה "בדרך של מימוש נכס שהוטל עליו עיקול בהוצאה לפועל של פסק דין", ואולם אם רשם ההוצל"פ יסבור שיש דרך אחרת שאותה הוא רואה יעילה וצודקת יותר למימוש הנכס נשוא המשכנתא הוא רשאי להורות על הדרך היעילה יותר. אין ולא היתה כוונה בסעיף זה לאפשר לרשם להורות שלא לממש את הנכס כלל כי יש דרכים אחרות לגביית החוב. ברור שאותם דרכים אחרות שמציעה המבקשת בהליך זה משמעותם הגשת תביעה על ידי הבנק בגין החוב נשוא המשכנתא, קבלת פסק דין, פתיחת תיק הוצל"פ, הטלת עיקול על אותו נכס אחרת ופעולה למימושו של הנכס האחר. אין מקום לדרוש מבעל משכנתא לעשות כן. לא זו בלבד אלא שלטענת המשיב 2 אותו נכס אחר אליו הפנתה המבקשת (הנכס ברח' חבצלת בירושלים) ממושכן לטובת בנק אחר.

הפסיקה אליה הפנה ב"כ המבקשת דנה במקרים בהם רק אחד מבני הזוג משכן נכס שהיה רשום רק על שמו. אותו בן זוג צבר חובות והממשכן ביקש לממש את המשכון או את הנכס הרשום על שם בן הזוג החייב. במקרה כזה נקבע שיש לעכב את המימוש על חלקו של בן הזוג האחר על מנת לאפשר לו להוכיח שיש גם לו זכויות בנכס בהתאם להלכות השיתוף בנכסים. ואולם בנדון דנן, מדובר בנכס שרשום על שם שני בני הזוג, שניהם נטלו את ההלוואה ושניהם רשמו את המשכנתא לטענת הבנק. בנסיבות אילו אין בטענות המבקשת כדי להביא לעיכוב ההליכים.

אוסיף ואומר כי אם לטענת המבקשת ניתן לממש בקלות נכסים אחרים של המשיב 2 ולטענתה – הנכונה – הוטל החיוב בתשלום המשכנתא רק עליו, מדוע היא לא נוקטת בהליכים למימוש הנכסים האחרים ומשלמת באמצעות המימוש את הפיגורים ואת חוב המשכנתא? הרי בידי המבקשת כבר קיים פס"ד ומצבה לעניין זה נח יותר ממצב הבנק? אין בכך שהמבקשת לא עושה כן אלא ללמד שככל הנראה מימוש הנכסים האחרים אינו פשוט כל כך.