רע"צ 45498-10-15 דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ נ' שהאב

1.בקשתה של הזוכה בתיק הוצל"פ 01-82249-13-8 ליתן לה רשות ערעור על החלטתו מיום 25.9.15 של כב' רשם ההוצל"פ, אוהד אשר לפיה טרם הטלת הגבלות על החייב, יש להמציא למעסיקים אליהם נשלחו צווי עיקול את צו העיקול במסירה כדין ולזמנם לחקירה ככל שלא ישיבו לצו במועד.

מסתבר כי לכאורה נוהג הרשם הנכבד ליתן החלטה בנוסח האמור כל אימת שמבקשת הזוכה להורות על הטלת הגבלות על החייב ואין המדובר בהחלטה פרטנית המתייחסת לנסיבות כל מקרה בפני עצמו.

2.תיק ההוצל"פ נפתח בשנת 2013 והמערערת המציאה למשיב את האזהרה במסירה מלאה.

המערערת נקטה בהליכים לגביית החוב ובין היתר ביקשה לזמן את המשיב לחקירת יכולת ואולם המשיב לא המציא מסמכים שנדרש ואף לא התייצב לחקירה.

בניסיון לגבות החוב בדרך של הטלת עיקול צד שלישי אצל מעסיקיו של המשיב, פנתה המערערת למוסד לביטוח לאומי וקיבלה פרטים של המעסיקים בעבר, עד שנת 2012, והטילה אצלהם עיקול, אך צדדי ג לא השיבו וניתן להניח כי אין המשיב עובד אצל מי מהם.

3.באפריל 2014 הוכרז המשיב, לבקשתו, כחייב מוגבל באמצעים ובמסגרת תיק האיחוד הוטלו עליו הגבלות שונות כמפורט בהחלטה מיום 23.4.14.

בספטמבר 2015 פוזר תיק האיחוד וכנראה שההגבלות שהוטלו במסגרת תיק האיחוד לא הועברו לתיקים הפרטניים.

במצב דברים זה ביקשה המערערת להטיל הגבלות על המשיב מכוח סעיף 66א לחוק ההוצל"פ שכן התמלאו כל התנאים להטלת הגבלות. בעקבות הבקשה ניתנה ההחלטה נשוא הערעור ממנה עולה כי מצוי ההליך של עיקול צד ג הינו תנאי מוקדם להטלת הגבלות על המשיב.

4.החלטתי לדון בבר"ע כבערעור ולקבל את הערעור ולהורות על הטלת הגבלות כחוק על המשיב.

בנסיבות העניין מצאתי כי התמלאו התנאים המוקדמים להטלת הגבלות, ואין בהחלטת הרשם נימוק והסבר מדוע החליט שלא להטיל הגבלות על המשיב.

יעודו של חוק ההוצל"פ הינו לגבות מחייבים את החוב בהקדם וביעילות, תוך שמירת האינטרסים הלגיטימיים של החייב.

ואולם, המשיב שלא מקיים את החלטות הרשם, לא מתייצב לחקירת יכולת ולא מקיים את צו התשלומים בתיק האיחוד, איננו ראוי להתחשבות כאשר החוק מאפשר הטלת הגבלות.

עוד אוסיף כי דומני כי רק הטלת הגבלות יסייעו לגבות את החוב, כאשר הליך המאסר איננו אפשרי.