רע"צ 41709-04-15 כבאריה נ' אלונה מירון בע"מ ואח'

לפני בקשת רשות ערעור על החלטות כב' הרשמת הגב' מיכל ברלינר-לוי מיום 28.7.14 ומיום 5.2.15 בתיק הוצל"פ 02-30983-13-7 (להלן – "תיק ההוצל"פ").

1.המבקשת, שהינה החייבת בתיק ההוצל"פ, הגישה ביום 28.7.14 בקשה להפחתת צו החיוב בתשלומים, פריסת פיגורים ופתיחתו מחשד של תיק איחוד שהיה לה ואשר נסגר מפאת אי ביצוע תשלומים במסגרתו וצבירת חוב פיגורים כאמור.

בהחלטה מיום 28.7.14, נשוא הבקשה שלפניי, התקבלה בקשתה של המבקשת, תוך שנקבע כי תנאי לפתיחת תיק האיחוד הינו תשלום הסך של 3,000 ש"ח על חשבון פיגוריה. כן נקבע כי צו החיוב בתשלומים בתיק האיחוד יועמד על 400 ש"ח, כפי שהיה ערב פיזורו של תיק האיחוד, בחודש מרץ 2014.

2.תחת הגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הנ"ל, הגישה המבקשת ביום 5.2.15 בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 28.7.14.

בהחלטה שניתנה באותו יום נקבע כי לפנים משורת הדין, ולמרות שהמבקשת לא הראתה כל טעם לעיון מחודש בהחלטה שניתנה חודשים רבים קודם לכן, ניתנת לה ארכה בת 30 יום לביצוע האמור בהחלטה מיום 28.7.14.

3.על שתי החלטות אלה, הוגשה בקשת רשות הערעור יחד עם בקשה להארכת מועד להגשתן.

הנימוק היחיד עליו מבססת המבקשת בקשתה להארכת מועד היא העובדה כי היא מיוצגת ע"י הלשכה לסיוע משפטי, וארך זמן לקבלת היתר לייצוגה בבקשת רשות ערעור.

אומר כבר כעת, כי אין בידי לקבל טענה זו, וזאת לאור טענתה של המבקשת עצמה, כי את הבקשה מיום 28.7.14 כמו גם את זו מיום 5.2.15 הגישה באמצעות הלשכה לסיוע משפטי.

אם אמנם לקח למבקשת שבעה חודשים (מיום 28.7.14 ועד ליום 5.2.15) לקבלת היתר לייצוג ע"י הלשכה לסיוע משפטי, לא ברור מדוע ביקשה או קיבלה היתר לייצוג להגשת בקשה "לעיון חוזר" שאין בה כל חידוש, אף לא היה כל טעם בהגשתה, תחת קבלת היתר לייצוג להגשת בקשת רשות ערעור.

יתרה על כן, ונוכח העובדה כי המבקשת קיבלה היתר לייצוג בבקשת רשות ערעור תוך שלושה חודשים (מיום 5.2.15 ועד להגשתה היום), ברור כי פרק הזמן של שבעה חודשים אינו באמת הזמן שארך לקבלת היתר לייצוג, וכי המבקשת למעשה לא עשתה דבר משך חודשים לאחר שקיבלה את ההחלטה מיום 28.7.14.