רע"צ 39691-04-16 לטין נ' פרימיום קרדיט - מימון והשקעות נדל"ן בע"מ ואח'

בקשה לצו מניעה זמני וארעי לעיכוב פינוי מדירה, בגדרי בקשת רשות ערעור על ראש החלטת הוצל"פ, שלא דחה מועד פינוי שהמבקש עצמו הסכים לו זה מכבר, וקבוע ליום 2.5.16. דין הבקשה לסעד זמני להידחות מניה וביה, גם בלא שתתבקש תגובה, וממילא כך הבקשה לצו ארעי.

בתמצית: הבקשה אינה סוקרת את ההיסטוריה של הקרב המשפטי כיאות, אך מבחינת המסמכים שצורפו לה עולה תמונה ברורה של ניסיונות חוזרים ונשנים לעכב הליך פינוי, כאשר עתה נקרא בית משפט זה לעכב הליך פינוי שבית המשפט המחוזי בתל אביב ובית המשפט העליון לא עיכבוהו. המבקש והמשיבה 4, גב' רחל לטין (שהוגדרה משום מה "פורמלית") הם בני זוג מבוגרים המתגוררים בדירה. גב' לטין נטלה הלוואה מן המשיבה 1. גב' לטין הייתה רשומה לבדה כבעלת הדירה (והמבקש אינו מבאר כיצד אירע הדבר, ושמא היה הדבר על דעתו). ניתן להבין כי ההלוואה לא נפרעה, למרות שלמבקש טענות – מאוחרות מאין כמותן – כי לא נותר חוב. הדירה מומשה, זאת לפני שנתיים, בדרך של מכירתה בהליכי כינוס למשיבה 3. מכאן נפתח רצף עצום ממדים – כך אנו למדים רק מן הצרופות, אך לא מן הבקשה עצמה – של ניסיונות לתקיפת כל הליך הכינוס והמכירה. התקיפה מבוצעת בשתי חזיתות במקביל – האחת בידי גב' לטין, האחרת בידי המבקש, כל פעם בהליך נפרד, אף שהשניים, ניכר, פועלים בעצה אחת, מיוצגים בידי אותו בא כוח, ומלינים על עניינים דומים.

המבקש טוען: אני בעל זכויות בדירה ואין לפנותי, אף שהוא ער לכך שרק בית המשפט המחוזי יכול לקבוע זאת. הוא טוען כי "יעתור" לבית המשפט המחוזי. מתי – לא אמר. מתי אמור היה לעשות כן – לפני שנים. האם אמנם לא עשה – לא נדע, שכן מתברר שהוא כבר פנה לבית המשפט המחוזי (כתבי טענותיו לא צורפו). ברם עד כמה שניתן להבין מפרוטוקול הדיון נספח א'1 לבקשתו (מתיק שמספרו ה"פ 55840-02-16) לא רק שהוא כבר עשה כן, אלא כשל, התובענה נמחקה בהסכמה בהמשך לשיחה עם בית המשפט (תוך שהמבקש מודיע כי בדעתו לפנות עוד להוצל"פ), ומועד הפינוי – שניתן להבין כי נדחה שוב ושוב – נקבע ליום 2.5.16. זאת היה ביום 17.3.16. קרי, את אפיק הזכויות של המבקש בנכס, שהוא היחיד לטעמי היכול לבסס בקשה של המבקש לעיכוב פינויו מאותו נכס, דומה שמיצה המבקש.

יתר טענותיו של המבקש נסבות בעיקר על שאלת המחיר שבו נמכר הנכס (702 אלף ₪ במקום 882,000 ₪ הערכת שוויו הנטענות). בעניין זה יש לציין: ראשית, טענות אלה נעדרות נפקות לכאורה כאשר הן באות מפי מי שאינו בעל זכויות בנכס. שנית, דומה שהיה ניתן להעלותן בשנים שחלפו. שלישית, דומה שהועלו, בידי המבקש והמשיבה 4 גם יחד, בהליכים שונים. רביעית, אם עדיין לא מוצו הטענות משום מה, הרי שהן מועלות בשיהוי יוצא דופן. העובדה שניתנה עכשיו החלטה נוספת של ראש ההוצל"פ, שאינה מעגנת אלא את שנקבע זה מכבר בעניין מועד הפינוי, אינה מאפסת את השיהוי. חמישית, ואם נניח שעדיין אפשר להעלות טענות אלה: הן אינן מצדיקות את עיכוב הפינוי, מבחינת שיקולי מאזן הנוחות. ייקבע שהמבקש (בדרך שלא ברור כיצד תתהווה) הפסיד כספים כתוצאה ממכירת הדירה במחיר של 180 אלף ₪ פחות ממה שאמור היה לקבל, אין כל ראיה שלא יוכל להפרע מן המשיבים הרלבנטיים.

לכך נוסיף: ככל הנראה עקב היות הבקשה בקשה "מתעדכנת", כזו שלא זו הפעם הראשונה שהוגשה, הרי שבחלקים העדכונים בה לוקים (ונניח כמובן כי מדובר אך בתקלה). כך נזכרה כאמור כוונתו של המבקש לעתור בלשון עתיד להוכחת בעלותו בנכס, למרות שניתן להבין כי עשה זאת; כך נזכרת החלטות של בית המשפט העליון נכון ליום 28.2.16 לעכב את מועד הפינוי (שהיה קבוע ליום 1.3.16); בלא לציין שלמעשה בקשה עיכוב מועד הפינוי נדחתה בידי בית המשפט העליון (כך אנו למדים מהחלטות ההוצל"פ המאוחרת יותר), תוך דחייה נוספת אך קצרה של הפינוי, העומד לעת הזו (לאחר מה שניתן להבין כי הוא דחיות אינספור) ליום 2.5.16. אי הצגת מידע זה באורח סדור וכדבעי גם היא טעם לדחיית הבקשה.

הבקשה לסעד זמני נדחית אפוא. כיוון שלא נתבקשה תגובה, איני עושה צו להוצאות. ממילא נדחית הבקשה לצו במעמד צד אחד.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ו, 21 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.