רע"צ 3947-02-15 נסראוי נ' לביטוח ואח'

1.ענייננו בבקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשם ג'ובראן מתאריך 15/01/2015, שניתנה בתיק הוצל"פ 10-09082-12-5, בלשכת ההוצאה לפועל בנצרת.

החלטת כב' הרשם ניתנה במסגרת בקשת החייבת להכריז עליה כחייבת מוגבלת באמצעים.

2.לאחר שעיינתי בבקשה מצאתי, כי אין היא מצריכה תשובה, וכי דינה דחיה מיידית. 

3.בהחלטתו מ-15/01/2015 קבע כב' הרשם, כי תנאי לדיון בבקשת החייבת הוא הפקדת סך 4,500 ₪, תוך 30 ימים בקופת ההוצל"פ. החלטה זו ניתנה במסגרת בקשת החייבת לעיון חוזר בהחלטה המקורית, שניתנה עוד ב-01/12/2014, ולפיה חויבה המבקשת בהפקדה חד- פעמית גבוהה הרבה יותר (-.8,000 ₪).

4.סמכות רשם ההוצאה לפועל להכריז על חייב כמוגבל באמצעים, היא סמכות שבשיקול דעת המאפשרת לו לשקול ולאזן בין כלל השיקולים של כל מקרה על פי נסיבותיו (ראו: ע"א 2097/02 איטונג בע"מ נ' פואד חדיד, פ"ד נז (4)). כפועל יוצא, לרשם ההוצאה לפועל שיקול הדעת שלא להכריז על חייב כמוגבל באמצעים (רע"א 824/06 בנק הפועלים בע"מ נ' שלמה גרתי (פורסם ביום 27.9.06)).

כידוע, המדיניות המשפטית הנהוגה מנחה אותנו, כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם ההוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפירעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו (בר"ע (מחוזי ת"א) 1071/03 דרור גולן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (2.02.03); רע"א 7195/09(עליון) ציון קרטה נ' פרקליטות מחוז חיפה ואח' (3.12.09)).

5.סבורני, כי כב' הרשם עשה חסד עם המבקשת בכך שהפחית גובה התשלום החד-פעמי לכדי כמחצית, שהינו בעיניי סביר בהחלט בהתחשב בנסיבות ובס"כ חובותיה.

למבקשת ניתנה בעבר הזדמנות להסדיר חובותיה בדרך של איחוד תיקים, אלא שהאיחוד פוזר עקב אי-עמידה בתשלומים שהושתו עליה.

כן עולה מהחלטת כב' הרשם, כי המבקשת לא פרסה בפניו תמונה מלאה אודות הכנסות התא המשפחתי, והליך פשיטת הרגל בו נתון בעלה, כטענתה.

6.כאמור, הנני מורה על דחיית הבקשה.

בנסיבות, אינני עושה צו להוצאות.