רע"צ 39332-06-16 נבואני נ' רון

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בעכו, כב' הרשמת א' בן יוסף כפרי, מיום 18.5.16, אשר הורתה על חידוש ההליכים בתיק ההוצאה לפועל.

על פי החלטתי הגיש המשיב תגובתו. לאחר עיון בבקשה ובתגובה, אני מוצאת לנכון לדחות את בקשת הרשות לערער, כפי שיפורט להלן.

המבקש מלין על כך, שתיק ההוצאה לפועל המתנהל נגדו מזה שנים רבות לא נסגר בשנת 2013, למרות החלטת כב' הרשם אוחיון מיום 13.12.13, אשר הורתה על סגירת התיק בשל חוסר פעילות לגביית החוב. ההחלטה לא יושמה, כאמור, וביום 22.3.16 פנה המבקש בבקשה לסגירת התיק מהטעם שההחלטה מ-2013 לא יושמה, וגם מאז ולאחר מכן לא ננקטו הליכים. המבקש ציין בבקשתו, כי בשנת 2014 היה בהליך פשיטת רגל, אך גם לאחריו לא חידש המשיב את הליכי הגבייה. כב' הרשמת הורתה למשיב, הוא הזוכה, להגיש תגובתו לבקשה לסגירת התיק, ולאחר עיון בתגובתו הורתה על חידוש הליכי הגבייה.

לטענת המבקש, טענות המשיב בתגובתו אינן נכונות. המשיב טען כי לא פעל נגד המבקש בגלל שהמבקש היה בבית הכלא, אך לא הסביר מדוע לא פעל לאחר שחרורו בשנת 2012. המשיב טען בתגובתו, כי רק לאחרונה נודע לו שבקשת המבקש להסדר נושים נדחתה, אך טענה זו אינה נכונה, לטענת המבקש. לטענת המבקש, המשיב התייחס לתיק ההוצאה לפועל רק כאשר התבקשה תגובתו.

לטענת המשיב, לא היה טעם בנקיטת הליכי הוצאה לפועל נגד המבקש, במהלך שנים בהן היה בבית הסוהר. לאחר שחרורו של המבקש מבית הסוהר פנה להליכי פשיטת רגל, וההליכים נגדו עוכבו. גם לאחר שבוטל עיכוב ההליכים, לא יושמה ההחלטה בעניין זה בתיק הנוכחי, ולכן בקשה שהגיש המשיב להטלת הגבלות על המשיב, במהלך 2015, לא התקבלה. בכל מקרה, לטענת המשיב, אין לקבל את בקשת רשות הערעור, לאחר שהראה טעם לאי סגירת התיק, וביקש לנקוט הליכי גבייה.

כאמור, דין הבקשה להידחות.

המבקש אינו טוען כי פרע את חובו, ואינו מראה כל טעם ענייני לסגירת התיק. ההחלטה מ-2013 בדבר סגירת התיק בשל העדר פעילות הייתה החלטה בעלת אופי מנהלי, וגם אם לא יושמה, אין באי-יישומה כדי להביא בהכרח לסגירת תיק ההוצאה לפועל, אם הזוכה עומד על המשך נקיטת הליכים, ומראה טעם לכך שבמשך פרק זמן ארוך לא פעל בתיק.

תקנה 126(ד) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, קובעת: