רע"צ 39050-02-16 דיין ואח' נ' כהן

בפניי בקשת רשות ערעור שהוגשה ביום 17.2.16 על שתי החלטות ביניים שניתנו על ידי כב' הרשם המחוזי אוחיון ביום 10.2.16 לפיהן לא נעתר הוא לבקשת המבקשים להורות על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל כנגדם או להורות על ביטול עיקול בעניינם.

המבקשים טוענים כי כב' הרשם נתפס לכלל טעות כבר בהחלטתו מיום 20.1.16 - עליה לא הוגשו ערעור או בקשת רשות ערעור- לעניין טענות שהוצגו על ידם לפירעון החוב ומבקשים לקשור זאת להחלטות שניתנו בעניינם ביום 10.2.16 באופן המצדיק לשיטתם ביטולן של ההחלטות מיום 10.2.16.

כאמור ההחלטות נשואות הבקשה עוסקות בדחיית עתירת המבקשים להורות על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל או ביטול עיקולים שהוטלו עליהם בלבד ולא בהחלטה מיום 20.1.16.

המשיב שתגובתו התבקשה עתר לדחיית הבקשה הן לגופה והן בשים לב לכך שהיא קשורה בטבורה להחלטה מיום 20.1.16 שהפכה כשלעצמה חלוטה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה - שוכנעתי כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות.

בשים לב לאופי הטענות והתוצאה אליה הגעתי לא מצאתי כי יש מקום לערוך דיון במעמד הצדדים וזאת בהתאם לסמכות המוקנית לי על פי דין.

אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהחלטת הערכאה הנמוכה ממנה אלא במקרים המצדיקים זאת ובעיקר כאשר מתגלית טעות משפטית על פניה או יש חשש של ממש לעיוות דין.

אף אחד מהתנאים הקבועים לכך אינו מתקיים במקרה שבפניי ואנמק בקצרה.

צודק כב' הרשם כי ההחלטות מיום 10.2.16 קשורות במהותן לעתירת המבקשים כפי שבאה לידי ביטוי ומיצוי בשלב זה בהחלטה מיום 20.1.16. יצוין עוד כי ההחלטה מיום 20.1.16 הפכה כשלעצמה חלוטה - הגם שמדובר בבקשת ביניים בלבד - מאחר והמבקשים לא השיגו עליה במועד הקצוב לכך בדין ואין מקום לאפשר הכשרת הארכת מועדים מלאכותית להחלטות שכבר הפכו חלוטות על בסיס בקשות מסוג זה המונח בפניי עתה.

ממילא גם ההחלטה מיום 20.1.16 הינה במהותה כאמור החלטת ביניים מאחר ולמיטב הבנתי והיא התייחסה לנושא טענת הפירעון כפי שהוצגה על ידי המבקשים במעמד צד אחד בין היתר על מנת לבחון עתירתם לעיכוב הליכים והיא לא היוותה סוף פסוק בטענת "פרעתי". הדברים עולים מלשון ההחלטה ומההחלטות האופרטיביות להן נדרש כב' הרשם בשוליה לעניין העברת המסמכים לצד שכנגד וכיו"ב.

משכך לכאורה גם על ההחלטה מיום 20.1.16 כמות שניתנה לא היה בסיס של ממש להשיג והיה על המבקשים לפעול על פי ההנחיות שניתנו במסגרתה ואין בידי לדעת האם עשו כן אם לאו פרט לאמור בעניין זה בתגובת המשיב.