רע"צ 38325-01-15

בפני בקשת רשות ערעור על החלטות כב' רשם ההוצאה לפועל אסף אבני מיום 14.12.14 ומיום 30.12.14 שבהן דחה את בקשות המבקשים לעיכוב מימוש הנכס נשוא תיק ההוצל"פ. כב' הרשם קבע בהחלטה מיום 14.12.14 שתיק ההוצל"פ מתנהל על מלוא סכום ההלוואה ולא רק על הפיגורים בהחזר. סכום החוב בתיק הינו כ- 2 מיליון ₪. למבקשים חובות לנושים נוספים בסכום של כ- 2.8 מיליון ₪ נוספים ולפי הצהרות המבקש הוא יוכל להחזיר חובותיו רק מתוך כספי דמי השכירות שהוא מקבל עבור הנכס נשוא המשכנתא. כב' הרשם קבע כי ענין ניהול התיק על מלוא סכום ההלוואה הפך להיות חלוט לפני זמן רב ולרשם אין סמכות לשנות זאת כמו גם אין לרשם סמכות לכפות על צד להליך להגיע להסכם על פרעון החוב. לפיכך קבע כב' הרשם כי אין משמעות לטענת המבקשים בעניין חוב הפיגורים. על החלטה זו הגישו המבקשים בקשה לעיון חוזר וביום 30.12.14 ניתנה החלטת כב' הרשם לפיה הדרך להשיג על החלטותיו קבועה בחוק. כאמור על החלטות אלה מוגשת בקשת רשות הערעור. הבקשה הוגשה ביום 19.1.15.

בבקשה טוענים המבקשים כי לא היה ידוע להם שהתיק מתנהל על מלוא סכום החוב. הם לא קיבלו מעולם הודעה על כך או החלטה המורה לעשות כן. לטענתם, ההיפך הוא הנכון, ממכלול המסמכים שהוגשו בתיק בבקשות השונות שהוגשו בו עולה כי גם המשיב התייחס רק לחוב הפיגורים ולא לחוב כולו.

באשר לחוב הפיגורים טוענים המבקשים כי הוא כוסה במלואו ואף ביתר וזאת בהתחשב גם בהסכם לגבי החוב אליו הגיעו הצדדים בבית המשפט המחוזי, הסדר שלטענתם עמדו בו ואילו המשיב הפר אותו.

המבקשים טוענים כי הבנק נוהג בחוסר תום לב בכמה וכמה עניינים וביניהם אי עדכון התשלומים שבוצעו, בתיק ההוצל"פ ובספרי הבנק.

המבקשים טוענים עוד כי אין כל רלבנטיות לחובות האחרים שלהם, שאינם החוב למשיב, שהוזכרו בהחלטת כב' הרשם. מדובר לטענתם בחובות שאמורים להיסגר בזמן הקרוב בדרך של מימוש נכסי מקרקעין אחרים שבבעלותם.

עוד טוענים המבקשים כי התעקשות הבנק לממש את הנכס בשל כל סכום ההלוואה, על אף שאין פיגורים בהחזרים נכון להיום, מהווה התנהגות חסרת תום לב. התנהגות כזו אינה הכרחית לשמירת האינטרסים של הבנק. מדובר בנכס מושכר שכל דמי השכירות עוברים לבנק. החובה לנהוג בתום לב ,שקיימת לגבי כל אדם, קיימת ביתר שאת לגבי הבנק כנושה מקצועי. המבקשים גם מסבים את תשומת הלב לכך שכב' הרשם החליט (בהחלטה מאוחרת יותר) לעכב הליכים עקב אי עדכון החוב.

המשיבה טוענת מספר טענות כדלקמן:

ראשית, בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור. מדובר למעשה בבקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 14.12.14 שכן ההחלטה מיום 30.12.14 קבעה רק שיש להשיג על החלטות הרשם בדרך הקבועה בחוק. הערעור הוגש רק ביום 19.1.15 ולפיכך הוא הוגש באיחור.