רע"צ 38291-01-15 בר טוב נ' בנקוביץ

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, הגב' מיכל ברלינר לוי מיום 6.1.15 בתיק הוצל"פ 02-20865-07-0.

1.המבקשת הינה החייבת בתיק ההוצל"פ הנ"ל, וביום 5.1.15 הגישה בתיק ההוצל"פ בקשה מסויימת בנוגע לגובה צו החיוב בתשלומים שהושת על המבקשת בתיק ההוצל"פ, בעטיה ניתנה ההחלטה נשוא הבקשה שלפניי.

הבקשה שהוגשה לא צורפה לבקשת רשות הערעור, והיא נדחתה בהחלטה מיום 6.1.15 הנ"ל, תוך שכב' הרשמת קובעת, כי לא מצאה בבקשה שינוי נסיבות המצדיק עיון מחודש בהחלטה מיום 31.7.13, לרבות לאחר שעיינה, כך עפ"י האמור בהחלטה, בבקשות נוספות שהגישה המבקשת בחודש אוגוסט 2013.

2.למעשה, מבקשת המבקשת לערער על החלטת כב' הרשמת מיום 31.7.13 או על החלטות שניתנו, ככל הניראה, בחודש אוגוסט 2013, שגם הן לא צורפו.

3.המבקשת לא הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 31.7.13, עליה היא מלינה. תחת זאת, פנתה כאמור הן באוגוסט 2013 והן כעת, בינואר 2015 בבקשות לעיון חוזר, שלא נמצא בהן כל שינוי נסיבות.

4.הנוהג הפסול של 'בקשות לעיון חוזר', הננקט ע"י צד בתיק הוצל"פ ראוי לכל גינוי.

זוהי דרך קלוקלת לנסות להאריך באופן מלאכותי ומדומה את המועד להגשת בקשות רשות ערעור על החלטות שאינן נושאות חן בעיניו של מבקש הרשות, אשר אינו שבע רצון מהעובדה כי הוא נדרש לשלם תשלום גבוה מכפי שציפה (במקרה שהבקשה מוגשת ע"י החייב), והכל בשעה שהמועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה שקבעה גובה התשלום, חלף עבר זה מכבר.

יודגש: אם חייב (או זוכה) סבור, כי נפלה שגגה בהחלטת רשם ההוצאה לפועל, כי החלטתו בדבר צו חיוב בתשלומים אינה תואמת את יכולותיו האמיתיות או כל עילה מוצדקת אחרת – שומה עליו לבקש רשות לערער במועד שנקבע לכך בתקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979.

אין כל מקום להגשת בקשה לעיון חוזר.