רע"צ 35879-05-16 עמותת היכל שלמה המרכז למורשת היהדות בירושלים נ' ארלנגר

לפני בר"ע על החלטת כב' רשם ההוצל"פ אסף אבני אשר קבע כי המשיב ישלם את חובו למשיב העומד, לפי הרישום בהוצל"פ, על סכום של למעלה מ- 2.3 מיליון ₪, בתשלומים של 2,000 ₪ לחודש. החלטת כב' הרשם הגדילה את התשלום החודשי שעמד קודם לכן על סך של 1,200 ₪ לסכום של 2,000 ₪ ואולם המבקשת טוענת כי מתוך הנתונים שהומצאו אף לכב' הרשם היה עליו לקבוע תשלום של 15,000 ₪ לפחות לחודש.

המבקשת טוענת כי מהמסמכים עולה שהמשיב שילם בשנת 2015 סכום של 100,000 ₪ לבנק לאומי בגין חוב משכנתא, המשיב מקבל דמי שכירות של 15,000 ₪ לחודש בגין חנות שהוא משכיר ברחוב פנים מאירות 10 בירושלים, המשיב הפקיד סכום של 10,000 ₪ ערובה בבית המשפט המחוזי בבר"ע שהגיש, המשיב מיוצג על ידי משרד עו"ד מכובד בירושלים דבר שמלמד על יכולתו ובנוסף המשיב בוחר, לטענתו, שלא לעבוד ובכך פוגע בפוטנציאל ההשתכרות שלו עצמו.

המשיב טוען כי גובה החוב בתיק ההוצל"פ אינו נכון, בנוסף המבקשת באמצעות כונס נכסים מטעמה לקחה את הציוד של המשיב שהיה במושכר נשוא המחלוקת וערכו של ציוד זה עולה על ערך החוב. עוד טוען המשיב כי קיים חוב של המבקשת כלפיו בסכום של 20 מיליון ₪ שבגינם ניתן פסק בוררות. אמנם פסק הבוררות בוטל בשל פגם פורמלי אך אין בכך כדי לשלול את עצם קיומו של החוב של המבקשת כלפיו. המשיב טוען עוד כי החוב לבנק לאומי מתייחס לנכס של אשתו – לפי הסכם יחסי ממון שביניהם- לפיכך אין בפירעון חוב זה משום העדפת נושים. גם הנכס שבגינו מתקבלים דמי שכירות של 15,000 ₪ הוא של אשתו. העירבון שהופקד בבית המשפט המחוזי גויס בעזרת הלוואות.

המשיב טוען עוד כי ערכאת הערעור נוהגת שלא להתערב בהחלטות שעניינן צו חיוב בתשלומים.

המבקשת בתשובה לתגובה טענה שאין מקום להתייחס לטענות בענין גובה החוב או בענין חובות שהמשיב סבור שהמבקשת חייבת לו. בענין תשלום לבנק לאומי המשיב עצמו הודה שהוא אשר שילם אותו. ברור שתשלום לנושים אחרים שאינם בהוצל"פ מהווה העדפת נושים. דמי השכירות משולמים למשיב שאף מוציא חשבוניות על שמו בגין כך, החשבוניות צורפו לתיק ההוצל"פ וגם שוכר הנכס העיד שהמשיב הוא המשכיר והוא מקבל את דמי השכירות. לא הוכחה טענת המשיב לפיה כספי העירבון מקורם בהלוואות שנטל ובינתיים שולמה על ידו ערובה נוספת של 15,000 ₪ לבית משפט העליון.

בדיון שנקבע לבקשת המשיב חזרו למעשה הצדדים על טענותיהם כאשר המשיב מוסיף טענה לפיה הבר"ע לא לוותה בתצהיר לכן יש לדחות אותה וכן הביא לידיעתי שבית המשפט העליון ביקש תגובה לבר"ע שהוגשה שם.

לאחר עיון בטענות הצדדים ולאור החלטתו הקצרה והלקונית של כב' הרשם נראה לי כי אכן יש מקום להגדיל ואף באופן משמעותי את סכום התשלום החודשי שיוטל על המשיב ואולם נראה כי נכון שההגדלה תיעשה על ידי כב' הרשם עצמו.

כב' הרשם ציין בהחלטה

שהמשיב בוחר שלא לעבוד ומעדיף נושים. כמו כן ציין שההסדר שהמשיב עשה עם הבנק מלמד על יכולת משופרת ואולם נראה כי כל הקביעות הנ"ל לא קיבלו ביטוי מתאים בסכום שנקבע. חוקר ההוצל"פ שביצע חקירה למשיב קבע כי הפער בין ההכנסות להוצאות עומד על 2,600 ₪ (בזכות) ולכך יש לצרף את הפרמטרים הנוספים שהוזכרו בהחלטת כב' הרשם שיש בכל אחד מהם, ובהצטברותם בוודאי, כדי להגדיל את הסכום של 2,600 ₪ הנ"ל בסכומים מכובדים נוספים. בפני לא הובאו הנתונים כולם שעמדו בפני כב' הרשם כולל השאלונים שהוגשו והמסמכים לפיכך נראה כי נכון שתיקון סכום הצו יעשה על ידי כב' הרשם בהתחשב בין היתר בנתונים שצויינו בהחלטתו אך נראה שלא הובאו בחשבון בקביעת הסכום החודשי.

בנסיבות אילו אני מורה כדלקמן: