בן חיים(כונס נכסים) נ' קבוצת נווה צדק בע"מ ואח'

המבקש (כונס הנכסים בתיק הוצל"פ מס' – 520668-12-15, להל"ן – "כונס הנכסים"),מבקש ליתן לו רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל – שרון קרן, מיום ה- 22.5.17 לעניין קביעת שיטת חישוב שכרו של כונס הנכסים בפירוק שיתוף של המקרקעין (מגרש של כ- 250 מ"ר בשכונת נווה צדק בת"א, רח' כנרת 8, להל"ן – "המקרקעין") שהינם בבעלות משותפת של המשיבה-1 והמשיבים-2 יחדיו.

עיקרי העובדות

1.תיק ההוצאה לפועל שמספרו – 520668-12-15, נפתח לצורך ביצועו של פסק הדין של בית משפט השלום בת"א מיום ה- 25.11.15, במסגרת תיק 18789-12-15, אשר הורה על פירוק השיתוף במקרקעין בין המשיבה-1 לממשיבים-2.

2.במסגרת פסק דינו של בימ"ש השלום מיום ה- 25.11.15, מונה המבקש ככונס נכסים מטעמו של ביהמ"ש על הנכס כולו לשם ביצועו של פירוק השיתוף.

3.ביום ה- 22.12.16, ניתן פסק דין בהסכמה ע"י בית המשפט המחוזי בת"א, לפיו המשיבה-1 תרכוש את זכויותיהם במקרקעין של המשיבים-2, עבור סך של 350.000 ₪ + מע"מ.

4.לאחר מתן פסק הדין בהסכמה, עתר המבקש לראש ההוצאה לפועל בבקשה לפסוק לו שכר טרחה וטען כי על המשיבים-2 לשאת במחצית מהוצאות הכינוס ומשכר הטרחה שייפסק. ביום ה- 7.3.17, הגישו המשיבים-2 בקשת "הבהרת פסק דין", לביהמ"ש המחוזי בת"א אשר במסגרתה טענו המשיבים-2 כי עפ"י פסק הדין אין על המשיבים-2 החובה לשאת בתשלום מחצית שכר טרחתו של כונס הנכסים. ביום ה- 20.3.17, קבע בית המשפט המחוזי כי פסק הדין בהסכמה, שניתן ביום ה- 22.12.16 – מסיים את הסכסוך שבין המשיבים-2 לבין המשיבה-1 לרבות הדרישה מהמשיבים-2 להשתתף בשכ"ט הכונס ובהוצאות הכינוס.

5.על החלטת ביהמ"ש המחוזי מיום ה- 20.3.17, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. ביום ה- 5.6.17, דחה בית המשפט העליון את בקשת רשות הערעור וקבע כי הבקשה נוגעת רק לזכותו של המבקש להיפרע מהמשיבים-2, ואינה פוגעת בזכותו של המבקש לקבל שכ"ט מהמשיבה-1.

6.ביום ה- 4.4.17, קבע כב' רשם ההוצל"פ כי שכר טרחתו של המבקש ייגזר בשיעור של 10% מסכום המכר בפועל ולא מסכום מלוא הנכס שלא נמכר. דהיינו, 10% מ- 350.000 ₪. לסכום זה הוסיף כב' רשם ההוצל"פ סכום נוסף לעניין המאמץ המיוחד שנדרש ויידרש מכונס הנכסים להשלמת ההליך, ובסך הכל נפסק סךשל 55.000 ₪ + מע"מ.

7.ביום ה- 22.5.17, דחה כב' רשם ההוצל"פ את בקשתו של המבקש להידרש בפעם נוספת לסוגיית שכר הטרחה וקבע כי החלטתו בעניין מיום ה- 4.4.17, בעינה עומדת.

ומכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.