רע"צ 27436-07-14 מחאג'נה נ' ג'בארין

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל בחדרה (מר כרמי איתי) מיום 16.6.14, שניתנה במסגרת בקשת המבקש להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים.

2.כעולה מההחלטה נשוא הבקשה שלפניי, כנגד המבקש מתנהלים 10 תיקי הוצאה לפועל בהיקף כולל של כ- 375,000 ₪. המבקש הגיש בקשה להכריז עליו כעל חייב מוגבל באמצעים. הבקשה נתמכה בשאלון, בכתב ויתור על סודיות ובמסמכים לעניין הכנסות התא המשפחתי והוצאותיו. צויין כי המבקש מציע תשלום חודשי של 150 ₪.

3.כב' הרשם נעתר לבקשה והכריז על המבקש כחייב מוגבל באמצעים. בד בבד ניתנה הוראה בדבר איחוד התיקים המתנהלים נגד המבקש במסגרת לשכת ההוצאה לפועל. על המבקש הוטלו מגבלות שונות, שאינן מענייננו כאן. בסעיף 9 להחלטה קבע כב' הרשם צו ביניים מכוחו הוטל על המבקש לשלם סך של 1,500 ₪ עד לתאריך 28.6.14, וכן נקבע כי על המבקש לשלם סך של 1,000 ₪ לחודש החל מיום 28.7.14. כב' הרשם ציין כי הסכומים הנ"ל נקבעו על ידו לאחר בחינת בקשת המבקש והמסמכים שצורפו לה, ולאחר עריכת איזון בין כושר השתכרות החייב לבין זכות הנושים להשבת קניינם. ביחס לכושר השתכרות המבקש צויין בהחלטה, שהמבקש משתכר סך של כ- 8,500 ₪ לחודש, וזאת על סמך תלושי שכר חלקיים שצורפו. כן צויין כי אבי המבקש (שנתמך, על פי הטענה, בידי המבקש), זכאי לקצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי בסך 2,000 ₪ לחודש. עוד צויין כי המבקש טוען להוצאות חודשיות בסך של 10,200 ₪. כב' הרשם הוסיף שהמבקש אינו מציין את מלוא הכנסותיהם של הוריו ובני ביתו, דבר המקשה לאמוד את מצבו הנוכחי, ומאידך אינו מצרף אסמכתאות המעידות על הוצאותיו החודשיות הנטענות, כאשר נראה שחלק מהוצאותיו הינו מופרז.

4.בקשת רשות הערעור כוונה לשתי קביעות של כב' הרשם – זו הנוגעת לקביעת צו ביניים, וזו הנוגעת לקביעת צו סופי לתשלום חודשי. באשר לקביעה ביחס לצו הביניים נטען, כי אין חובה למתן צו ביניים, וכי במקרה הנדון מתן הצו כמוהו כדחיית הבקשה להכריז על המבקש כחייב מוגבל באמצעים. עוד נטען כי המועד שנקבע לתשלום צו הביניים היה סמוך מדיי להחלטה. ביחס לצו התשלומים נטען, כי הוא נקבע מבלי שהתקיימה חקירת יכולת של המבקש, וזאת חרף העובדה שקיום חקירת יכולת הוא בגדר חובה בטרם מתן החלטה כאמור, בהתאם לאמור בסעיף 74ח(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. נטען כי כב' הרשם נתן את החלטתו בעניין שיעור התשלום החודשי מבלי שעיין בכל המסמכים הרלוונטיים, ומבלי שנתן למבקש הזדמנות להציג מסמכים נוספים להוכחת טענותיו בעניין יכולת ההחזר החודשי שלו. המבקש שב והדגיש, כי היה על כב' הרשם לקיים דיון במעמדו לצורך עריכת חקירת יכולת, ורק לאחר מכן ניתן היה לתת החלטה בנדון.

5.הבקשה למתן רשות ערעור הועברה למשיב, אשר התנגד לה. המשיב סבור כי כב' הרשם קבע את צו התשלומים לאחר שבחן את הנתונים שעמדו בפניו, ואיזן בצורה ראויה בין זכותם של הנושים להשבת קניינם לבין יכולתו של המבקש לעמוד בתשלומים. צויין כי מאז פתיחת הליכי ההוצאה לפעול המבקש אינו משלם מאומה, וכל כוונתו היא להתחמק מתשלום חוב לנושים. צויין כי ההחלטה של כב' הרשם הינה סבירה, ואף מקלה עם המבקש.

6.לאחר עיון בכתבי הטענות שהוגשו על ידי הצדדים על נספחיהם, ולאחר שעיינתי בהחלטה נשוא ההליך שלפניי ושקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור, ולדחות את הערעור לגופו. אציין כי המבקש פרש, במסגרת בקשת רשות הערעור, את טענותיו כלפי ההחלטה, ונכנס לעובי הקורה לגופם של דברים.

7.ענייננו בתקיפת החלטות רשם ההוצאה לפועל בעניין קביעת צו ביניים ובעניין שיעור התשלום החודשי במסגרת תיק איחוד. כלל הוא, שערכאת הערעור לא תתערב בהחלטותיו של רשם ההוצאה לפועל בכגון דא, אלא במקרים חריגים ומיוחדים (ראו למשל בר"ע (מחוזי ת"א) 1071/03 גולן נ' בנק לאומי לישראל, בר"ע (מחוזי י-ם) 3155/07 סרוגי נ' חברת עווד טורס). אינני סבור כי המקרה שבפנינו נמנה על אותם מקרים חריגים, ואף לגופו של עניין סבור אני שהחלטת כב' הרשם הינה סבירה בהחלט.

8.כידוע, בבסיס חוק ההוצאה לפועל עומדות שתי תכליות – הבטחת זכויות הנושים ע"י יצירת מנגנון גביה יעיל וזריז למימוש קניינם, ומאידך הגנה על חייבים תוך הבטחה שתוטל עליהם חובת פירעון בה יוכלו לעמוד מבחינה כלכלית. סמכות רשם ההוצאה לפועל להכריז על חייב כמוגבל באמצעים ולהורות על איחוד תיקיו הינה סמכות שבשיקול דעת, במסגרתה הוא נדרש לאזן בין יכולתו הכלכלית של החייב לפרוע את חובותיו, לבין הצורך בהגנה על קניינם של הנושים, והכל בהתאם לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.