רע"צ 24602-12-13 מח'ול נ' סעד עלי לבניין ופיתוח בע"מ

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל, מוהנד חלאילה מיום 24.11.2013 ומיום 3.12.2013 שניתנו בתיק ההוצאה לפועל 08-99747-13-6 ובמסגרתן נדחו בקשות המבקש, לביטול עיקול שהוטל על רכב מס' רישוי 4375964 (להלן: "הרכב"). החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

2.המבקש, אשר הנו צד ג' בהליכים בין המשיבה דכאן (הזוכה), לאביו (החייב), טוען כי שגה ראש ההוצאה לפועל משאישר עיקול ברישום על הרכב המצוי בבעלותו, משאישר תפיסת הרכב כשהוא נהוג על ידי החייב ומשהטיל על המבקש את נטל ההוכחה כי הרכב בבעלותו; מכל מקום טוען כי הנטל הורם על ידו. עוד לטענתו שגה כב' ראש ההוצאה לפועל משאישר בהחלטתו האחרונה תפיסת הרכב ללא תנאי. לטענת המבקש, שאלת הבעלות ברכב הנה בסמכות בית המשפט, וכב' רשם ההוצל"פ בהחלטתו נטל סמכויות שאינן שלו.

השתלשלות העניינים בהוצאה לפועל

3.ביום 4.6.2013 ניתנה החלטת ראש ההוצאה לפועל בבקשה דחופה לתפיסת רכב מ.ר. 4375964 כמנהג בעלים. כב' הרשם בהחלטתו קבע, כי "לאור נימוקי הבקשה והראיות המצורפות, לרבות דו"ח החוקר, ניתן בזאת צו עיקול ברישום על רכב מס' רישוי 4375964... לאחר רישום העיקול, ישלח הזוכה הודעה על כך לבעלים הרשום".

4.בהחלטה מיום 18.7.2013 בבקשה דחופה נוספת לתפיסת רכב כמנהג בעלים, ומאחר שמצא כב' הרשם כי צו התשלומים אינו מקוים, הורה כב' הרשם לתפוס את הרכב, "אך ורק כאשר הוא נהוג על ידי החייב".

5.אחר החלטות אלו, הגיש המבקש דכאן (צד ג' בהליכי הוצאה לפועל) בקשה דחופה לביטול ההחלטה ולעיכוב ביצוע. המבקש טען כי הנו הבעלים הבלעדי של הרכב, כי רכש אותו מכספו הפרטי לפני מס' שנים כי הנו מחזיק בו וכי לחייב בתיק אין בו כל זכות. לתימוכין צירף המבקש פסק דין הצהרתי שניתן בעקבות סכסוך כספי בינו לבין מוכר הרכב, כראיה לבעלותו ברכב (פסק דין מיום 30.1012 בה"פ 5543-07-12) ובו נקבע כי המבקש הינו הבעלים הבלעדי של הרכב וכי הנו זכאי להירשם כבעליו. לדידי המבקש, כל עוד לא נסתר פסק דין זה הרי שאין לפגוע בזכויות המבקש ברכב בשום צורה.

6.בהחלטתו בפר' מיום 24.11.2013 עמד כב' הרשם על כך כי לבית המשפט הסמכות להכריע במחלוקת בין הזוכה לצד ג' בקשר לבעלות על נכס מיטלטלין אשר טוען הזוכה כי שייך לחייב. יחד עם זאת קבע, כי לראש ההוצאה לפועל סמכות על סמך הראיות שבפניו להורות על מי הנטל לפנות לבית המשפט ולבקש סעד הצהרתי לעניין הבעלות וזאת בהסתמך על ראיות לכאורה שבפניו, כאשר "יש לזכור שהתופעה של רישום כלי רכב על שם צד ג', הנה תופעה נפוצה במציאות של הליכי הגבייה". כב' הרשם עמד על כך כי במקרה זה, "הראיות לכאורה מצביעות על כך שהבעלים האמיתי של הרכב הוא החייב ולא צד ג'. שתי עובדות מרכזיות מטות לכיוון זה: האחת- העובדה שצד ג' הוא בנו של החייב. השנייה- דו"ח החקירה שבו מאשר החייב כי הוא הבעלים של הרכב" לאור זאת קבע כב' הרשם כי ככל שלא תוצג תוך 45 יום מיום מתן החלטתו, החלטת בית המשפט המורה אחרת, ישופעל הליך התפיסה והמכירה של הרכב.

7.המבקש הגיש בקשה דחופה למתן החלטה ו/או מתן הבהרה להחלטה הנ"ל במסגרתה שב על טיעונו כי קיים זה מכבר פסק דין סופי שמכריז על בעלותו ברכב. כמו כן ביקש הבהרת ההחלטה כי תפסת הרכב תתבצע רק כאשר יהיה נהוג על ידי החייב, וזאת בהתאם להחלטה הקודמת (מיום 18.7.13).

8.ביום 3.12.2013 ניתנה החלטת כב' הרשם, כי "לאור השתלשלות ההליכים בתיק והבקשות שהוגשו, ולאור זאת שהחייב הודה בפני חוקר פרטי כי הרכב שייך לו, אין בכוונתי להתנות תפיסת הרכב בכך שיהיה נהוג על ידי החייב בעת התפיסה". כב' הרשם עמד על כך כי הבהרה זו ניתנה על מנת לאפשר לחייב ו/או לצד ג' לכלכל את צעדיהם ולהחליט אם להגיש ערעור או תביעה לפסק דין הצהרתי או כל הליך אחר שימצאו לנכון על-פי שיקול דעתם. על החלטות אלו הוגשה בקשת רשות הערעור דכאן.