רע"צ 22666-01-15

לפני בקשה למתן הארכת מועד ורשות ערעור על החלטת כב' הרשמת איה מחג'נה-קראמאן שניתנה ביום 2.12.14 בתיק הוצל"פ מס' 02-20102-02-9.

הטענות מפורטות בהרחבה בכתבי הטענות ובתמצית טוענת המבקשת כי היה מקום לבטל החלטה בדבר חיובה בחוב הפסוק של אמה המנוחה היות ואיננה "יורשת" של אמה וכי בפועל אותן שתי משיכות של כספים בסך 4000 ₪ מחשבון אמה המנוחה נועדו עבור הוצאות הקבורה שבפועל היו גבוהות יותר ולכן לא נכנסו כספים לכיסה של המבקשת.

המשיב הגיב, ויתר על קיום דיון פרונטלי והגיש תגובה מפורטת כדבעי בצירוף נספחים.

המבקשת ביקשה וקיבלה זכות תשובה אותה ניצלה.

ראשית, הנני מאריך המועד להגשת הבקשה היות וזו הוגשה ע"י הלשכה לסיוע משפטי לאחר בדיקת זכאות שאורכת זמן לא מבוטל, לבקשה צורף כתב המינוי מיום 7.1.15 והבקשה הוגשה מיידית לאחר מכן ביום 12.1.15.

כך גם ניתנת רשות לערער היות ועולה ששני הצדדים סבורים שאין צורך בהטרחתם פעמיים ויש להכריע בכל הטענות בפעם אחת ובאופן יעיל. אם יתברר לגופו של עניין שהמבקשת לא ירשה דבר מאמה, לא קיבלה דבר מאמה ולא נהנתה מכספי אמה, הדבר ישליך על תוצאות ההליך ומשכך יש לפנות להכרעה לגופה.

מתגובת המשיב ונספחיה עולה כי אמה של המבקשת נטלה הלוואה עבור המבקשת שנקלעה לקשיים כלכליים והתקשתה בהחזרתה.

לאחר פטירת האם פנתה המבקשת לתיק ההוצל"פ וביקשה את ביטול העיקול על חשבון הבנק של האם ואת סגירת התיק תוך שהיא מנמקת זאת בעובדת פטירתה של האם-החייבת והצורך להקים מצבה על קברה כאשר המבקשת טענה שלה עצמה אין אמצעים להקמת המצבה.

לאחר מכן הוגש לתיק ההוצל"פ תצהיר המבקשת שנחתם על ידה ביום 19.1.14 במסגרתו הוצהר שהמנוחה לא הותירה נכסים או כספים כלשהם, הדירה שהייתה שייכת לעמיגור הוחזרה לה ומה שקיבלה המבקשת אלו מספר תמונות שהיו בדירה ותו לאו. כמוכן הוצהר שהמבקשת נשאה בעלויות הקבורה קרי הובלת הגופה והצבת המצבה. נטען שהיות ואמה של המבקשת נפטרה בודדה לא העביר המל"ל מענק קבורה.

המשיב הפנה להמרצת פתיחה שהגישה האם בשנת 2001 שם הוצהר על ידה כי היא בעלים של מטלטלין ישנים מאד שחלקם הועברו אליה בירושה מאחותה והמצויים בדירתה ומבקש ללמוד מהצהרה זו שניתנה לפני כ-14 שנים שלמנוחה היה רכוש בעל שווי כספי.