רע"צ 2055-03-15 מאיר ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

בפני בר"ע על החלטת רשם ההוצל"פ אשר דחה בקשה לעיון חוזר בהחלטות קודמות שלו, שבהם לא התקבלה בקשת המבקשים לסגור את תיקי ההוצל"פ נגדם עד שישלמו את ההוצאות שקבע כב' הרשם בהחלטה מיום 11/6/14.

בתיקי ההוצל"פ 3 חייבים שמתוכם שניים הם המבקשים.

המבקשים הגיעו עם המשיב להסדר חובם. בהסדר נקבע כי המבקשים ישלמו למשיב סכומי כסף כמפורט בהסכם, במועדים הנקובים בו. כמו כן נקבעו בהסכם מועדים בהם יהיה על המבקשים להגיש בקשות לתיקי ההוצל"פ שיכללו בקשות לדחיית הבקשות בטענת פרעתי שהגישו וכן בקשה לחייבם בהוצאות מיוחדות. בקשות כאמור היו אמורות להיות מוגשות תוך 7 ימים מחתימת ההסכם. בהסכם נקבע כי כיוון שזה לא הסכם ראשון שנחתם בין הצדדים, המועדים, הן לתשלום והן להגשת הבקשות, הינם תנאי עקרי בהסכם שהפרתו יביא לביטול ההסכם וגביית כל סכום החוב לפי תיק ההוצל"פ.

המבקשים שילמו את התשלומים לפי ההסכם במועד (ואף לפני המועדים הקבועים בהסכם). והגישו בקשה לביטול עיכוב יציאת המבקשת מן הארץ. ההסכם נחתם ביום 9/4/14, הבקשה לביטול עיכוב היציאה הוגשה ביום 13.4.14, לבקשה צורף ההסכם ואולם לא הוגשה בקשה לדחיית הבקשה בטענת פרעתי. ביום 11.5.14 הוגשה בקשה נוספת על ידי המבקשים ובה ביקשו לסגור את תיק ההוצל"פ נגדם עקב ההגעה להסדר, גם לבקשה זו צורף עותק ההסכם אך גם בבקשה זו לא ביקשו המבקשים לדחות את בקשתם בטענת פרעתי ולחייב בהוצאות כפי שנכתב בהסכם, על אף שהזכירו בה שההסכם מתייחס גם לבקשה בטענת פרעתי. הבקשה הועברה לתגובת המשיב אשר התנגד לה משום שהמבקשים לא פעלו לפי ההסכם ולא הגישו במועד המוסכם את הבקשה לדחיית הבקשה בטענת פרעתי וחיובם בהוצאות. בעקבות תגובה זו ותשובה של המבקשים ניתנה ביום 11.6.14 (בבקשת המבקשים נכתב בטעות 15/6/14) החלטה בה חוייבו המבקשים בהוצאות בסך 15,000 ₪ וניתנה הוראה למחוק אותם מתיק ההוצל"פ לאחר מכן ניתנה החלטה נוספת לפיה מחיקתם מתיק ההוצל"פ תיעשה רק לאחר תשלום אותם 15,000 ₪ שנקבעו כהוצאות.

יש לציין כי כנגד המבקשים היו פתוחים 2 תיקי הוצל"פ, ההחלטה ניתנה בתיק אחד ואילו בתיק השני נסגרו ההליכים נגד המבקשים.

המבקשים הגישו בקשה לעיון חוזר ובסופו של דבר ניתנה החלטה מיום 10.2.15 בה נדחתה הבקשה לעיון חוזר ונקבע כי הדרך לערער על החלטות רשמי ההוצל"פ קבועה בחוק והיא אינה הדרך של הגשת בקשה לעיון חוזר.

על ההחלטה, האחרונה הנ"ל, מיום 10.2.15, הוגשה הבר"ע. המבקשים טוענים כי לא היה מקום לדחות את הבקשה לעיון חוזר. אגב כך מבקשים המבקשים גם ליתן רשות לערער על ההחלטה מיום 15.6.14 היא ההחלטה שעליה התבקש העיון החוזר.

המבקשים טוענים שלא היה מקום להתנות את סגירת התיק נגדם בתשלום הוצאות. לטענתם, הם עמדו במועדי התשלום וצרפו את ההסכם לתיק תוך פחות מ- 7 ימים מחתימתו. לכן, משעמדו במועדי התשלום לפי ההסכם, היה צריך כב' הרשם לקבוע שאין יותר לפעול נגדם בתיק ההוצל"פ. המבקשים טוענים כי ההסכמה לקביעת הוצאות משמעותיות ודחיית הבקשה בטענת פרעתי נועדו רק למקרה שהם לא יעמדו בהסכם הפשרה ולא ישלמו את התשלומים במועד ותיק ההוצל"פ יחזור לגביית מלוא סכום החוב בו, רק במקרה כזה יתווסף לחוב גם סכום ההוצאות. המבקשים טוענים כי מדובר בהחלטה שניתנה ללא הנמקה וככזו יש לבטלה. לטענתם אין לחייבם בסכום של 15,000 ₪ ולכן גם אין להתנות את סגירת התיק נגדם בהפקדת סכום זה. המבקשים טוענים כי גם אם יפקידו סכום זה הם יבקשו לקבלו בחזרה כיוון שהוא לא מגיע למשיב, והמשיב אף לא ביקש זאת.

המשיב טוען כי בפירוש נכתב בהסכם שהמועדים בו, כולל המועד להגשת בקשה מטעם המבקשים לדחיית הבקשות בטענת פרעתי, הינם תנאי עיקרי בהסכם וסטיה מהמועדים תביא לגביית מלוא סכום החוב. בפועל לא המבקשים לא הגישו בקשה לדחיית הבקשות בטענת פרעתי בתוך המועד שנקבע בהסכם. ביום 13.4.14 הוגשה רק בקשה לביטול עיכוב היציאה מן הארץ וההגבלות בדרכון, וביום 11.5.14 רק בקשה לסגירת התיק (למרות שלא ניתן כלל לסגור את התיק כי יש בו חייב נוסף שלא הגיע להסדר). לכן, טוען המשיב, למעשה ניתן היה להמשיך ולגבות את מלוא סכום החוב לפי תיק ההוצל"פ (סכום העולה בהרבה על אותם 15,000 ₪ שחוייבו המבקשים). קביעת הרשם הינה איפוא בהתאם להסכם ואף מקילה עם המבקשים.