רע"צ 20485-12-16 מושקוביץ נ' פדידה

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (גב' גלעדי אליהו, להלן - כב' הרשמת) מיום 18.9.16 (להלן - ההחלטה).

בהחלטה נעתרה כב' הרשמת לבקשת החייבת להכריז עליה כחייבת מוגבלת באמצעים (לאחר שבקשות קודמות שהוגשו על ידה נדחו) תוך שהיא מתנה זאת בהפקדת תשלום ראשוני על סך 7,000 ₪ ובתשלום חודשי שוטף על סך 3,800 ₪ לחודש והכול במסגרת החלטה מנומקת ומפורטת שסקרה את בקשת החייבת ואת הנתונים הכספיים שהוצגו על ידה.

ככל שניתן להבין מבקשת החייבת בבקשתה הלאקונית אין בידה לעמוד בצו התשלומים החודשי עקב תשלום הלוואת ושכר דירה והיא מבקשת להפחיתו.

עיון בבקשה מעלה כי היא אינה כוללת עתירה לעניין הסכום הראשוני שנפסק.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובהחלטת כב' הרשמת - הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

להלן הנימוקים.

ראשית יצוין כי ההחלטה נשוא הערעור ניתנה כבר ביום 18.9.16 בעוד שבקשת רשות הערעור הוגשה ביום 11.12.16, מועד מאוחר בהרבה למועד הקבוע בדין להשיג על ההחלטה.

לבר"ע לא צורפה בקשה להארכת מועד ועל כן די היה בכך על מנת להביא לדחיית הבקשה.

למען הסר ספק יובהר כי גם לאחר בחינת הבקשה לגופה לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת כב' הרשמת ואסביר בקצרה.

עיון בהחלטה המפורטת מעלה כי הנתונים האישיים והכספיים שהוצגו על ידי החייבת נבחנו במסגרת ההחלטה בקפדנות ובדקדקנות. שיעור ההשתכרות של המבקשת, נתונים אישיים שונים והתנהלות המבקשת צוינו בהחלטה באופן ברור ומפורט.

לאחר עיון בהחלטת כב' הרשמת לא מצאתי כי נפל בה פגם המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור בשים לב לשיקולים שנדרשת ערכאת הערעור לשקול בהליך מסוג זה.