רע"צ 19937-01-16 יחיא ואח' נ' לוין

המורה לבטל את ההגבלות שהוטלו עליה לפי תיקון 29 לחוק ההוצל"פ וכן לבטל את העיקול על חשבון העו"ש. עיקולים על חשבונות אחרים לא בוטלו.

המבקשים טוענים כי יש לבטל את החלטת כב' הרשם שכן מדובר במשיבה שמהתלת בהם ובלשכת ההוצל"פ, לא מדווחת על כל הכנסותיה ועל כל תיקי ההוצל"פ הקיימים נגדה ולא עומדת בתשלומים שנקבעו לה. משכך, טוענים המבקשים כי לא היה מקום להסרת ההגבלות והעיקול על חשבון העו"ש ובוודאי שלא היה מקום לעשות כן ללא קבלת תגובתם. המבקשים טוענים עוד כי בקשת המשיבה לא כללה כלל בקשה להסרת הגבלות ולפיכך לא היה על כב' הרשם להסירם, למרות שיש לו סמכות לעשות כן אף ללא בקשה.

המשיבה טוענת כי אין מקום להתערב בהחלטת כב' הרשם. כיוון שנכון להיום היא עומדת בצו הקיים בתשלומים שהוטל עליה, צדק כב' הרשם כאשר הסיר את ההגבלות בהתאם לסמכותו וכן צדק כאשר ביטל את העיקול על חשבון העו"ש וזאת כדי לאפשר לה להמשיך לעמוד בתשלומים.

הצדדים הסכימו שתינתן החלטה ללא צורך בדיון ולאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי אין להתערב בהחלטת כב' הרשם ואולם אין בהחלטה זו כדי למנוע מהמבקשים פניה לכב' הרשם על מנת שיבדקו טענותיהם לענין יכולת המשיבה להחזיר סכום גבוה יותר הן בדרך של צמצום הוצאות, ובעיקר הוצאות שכירות, והן בדרך של הגדלת ההכנסות.

כידוע, על פי הפסיקה, קביעת צווי חיוב בתשלומים הינה המומחיות של רשמי ההוצל"פ ומשכך ישתדל בית המשפט להימנע מהתערבות בהחלטות אילו אלא אם כן מדובר בהחלטה בלתי סבירה בעליל. בנדון דנן, מדובר במשיבה שברור שיכולותיה הינן מוגבלות. עצם העובדה שהמשיבה זכתה לסיוע של הלשכה לסיוע משפטי אשר כידוע בודקת היטב, לפני החלטה לתת סיוע, את מצבו הכלכלי של מבקש הסיוע, מלמדת שאין מדובר במי שיכולתו הכלכלית איתנה (המחוקק אף פטר מי שמקבל סיוע כאמור מתשלומי אגרות).

בנוסף לאמור, ניתן לראות מההחלטות בתיק שלא בנקל הפחית כב' הרשם את צו החיוב בתשלומים שהוטל על המשיבה ורק כאשר שוכנע כי מצבה אכן הורע, עקב פיטורין, הפחית את גובה הצו.

משהופחת גובה צו החיוב בתשלומים ומשהחלה המשיבה לעמוד בו אין עוד טעם בהשארת ההגבלות שהוטלו עליה שכן ההגבלות נועדו לשימוש כנגד חייבים שמשתמטים מהחוב שלהם ולא כענישה לחייב. יתכן שהיה מקום להמתין לביצוע עוד תשלום או שניים עד הסרת ההגבלה ואולם אין בהסרתם לאחר שהמשיבה החלה לעמוד בתשלומים כדי להביא להתערבות בית משפט בהחלטה. הדברים נכונים גם לגבי ביטול העיקול על חשבון העו"ש. כאמור, העיקול בוטל על חשבון העו"ש בלבד שזה החשבון דרכו מתנהלת המשיבה. ברור שהשארת עיקול על חשבון זה תביא בהכרח לכך שהמשיבה לא תוכל לפרוע את צו החיוב בתשלומים שהוטל עליה ובכך תחזור להיות חייבת משתמטת מהחוב דבר שיביא להחזרת ההגבלות. התנהלות כזו הינה למעשה מעגל שוטה שלא ניתן לצאת ממנו. לכן משנקבע צו חיוב בתשלומים יש הגיון ממשי בביטול עיקול על חשבון העו"ש כדי לאפשר עמידה בו.

בנדון דנן, המבקשים טוענים שהמשיבה מסתירה נתונים על מצבה הכלכלי. לפיכך קבעתי שאין בהחלטה זו כדי לשלול מהמבקשים הגשת בקשה לכב' הרשם שבה יראו שמדובר במשיבה שאינה מגלה את יכולותיה האמתיים ואם אכן כב' הרשם ימצא שכך הדברים סביר שינקוט בהליכים העומדים לרשותו כולל העלאת צו התשלומים והטלת הגבלות מחדש.

התוצאה היא איפוא שבקשת רשות הערעור נדחית ובנסיבות הענין אין צו להוצאות.