רע"צ 19643-04-15

בקשת רשות ערעור זה מופנית כלפי החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל קייס כראמה אשר התנה את ביטול עיכוב יציאתו מן הארץ של המבקש לתקופה מוגבלת בהפקדת סכום של 20,000 ₪ והמצאת 3 ערבים ששכר כל אחד מהם לא יפחת מ- 7,500 ₪ נטו לחודש. כב' הרשם ביסס החלטתו גם על גובה החוב בתיק כ- 2.8 מיליון ₪ וגם על קביעת כב' השופט ראובן שמיע ז"ל בתיק רע"צ 44343-08-10 שם נקבע כי הפקדת סכום כאמור, כאשר החוב היה קטן יותר, הוא תנאי מינימלי כדי לקבל בקשה של חייב לבטל לתקופה מוגבלת צו עיכוב יציאה מן הארץ שהוצא נגדו בתיק ההוצל"פ.

המבקש טוען כי הוא תושב ישראל שמרכז חייו כאן וכל משפחתו כאן. לדבריו, עסקיו קרסו ונותרו חובות וביניהם גם החוב נשוא תיק זה. נוצרה לו הזדמנות לנצל את ידיעותיו בתחום עסקי מכירת ספרי קודש, התחום בו עסק לפני קריסת עסקיו, בחו"ל, ולצורך כך הוא מבקש לצאת לחו"ל. מדובר בנסיעות לצרכי פרנסה בלבד שמפיקים לו הכנסות מהן הוא יוכל לשלם את חובותיו. לדבריו, נסיעותיו ממומנים על ידי אותם גורמים בחו"ל ובכל נסיעה כזו הוא עשוי להרוויח כ- 30,000 ₪ לרבעון.

המשיב טוען כי מדובר בחייב חמקן שמתחמק כל העת מתשלום חובותיו או אף מגילוי מלוא עסקיו, בעיקר בחו"ל. לטענת המשיב מדובר למעשה בהחלטה שניתנה כבר ביום 15.1.15 והבר"ע הוגשה רק ביום 14.4.15 היינו הוגשה באיחור רב ללא בקשה להארכת מועד. המשיב טוען איפוא כי בהחלטת כב' הרשם יש איזון בין זכותו של המבקש לצאת לחו"ל לבין זכותו של המשיב לקבל את כספו – קניינו.

לבקשת המשיב קוים גם דיון בע"פ, לאחר שקודם לכן נקבעו תנאים זמניים לביטול עיכוב היציאה וביניהם הפקדת ערבות בנקאית בסך 20,000 ₪ והחתמת ערבים.

בדיון חזר כל צד על טענותיו.

לאחר עיון בטענות הצדדים מסקנתי היא כי יש לאבחן בין חייב שמבקש לצאת מהארץ לצרכים שאינם חיוניים כגון לבילוי או לשמחה משפחתית לבין חייב שבקשתו היא לצאת מהארץ לצרכי פרנסה.

בהחלטת כב' השופט שמיע ז"ל בתיק רע"צ 44343-08-10 דובר בחייבת שביקשה לצאת מהארץ על מנת להתלוות לבנה לחגיגת בר מצווה בברוקלין במסגרת חב"ד. במקרה כזה אכן הפקדת סכום משמעותי על חשבון החוב צריכה להיות "תנאי מינימלי" לשם העתרות לבקשה. מדובר בנסיעה שאינה הכרחית ואם יש לחייב כסף שדי בו כדי לממן את נסיעתו מן הראוי שיפריש גם לנושיו סכום כסף משמעותי. ואולם, כאשר מדובר בנסיעה לצורכי פרנסה יש מקום לקבוע תנאים נוקשים פחות. כמובן שיש להבטיח את שובו של החייב לארץ וזאת ניתן לעשות באמצעות החתמת ערבים מתאימים שיערבו לחזרת החייב ויסכימו לשמש חייבים במקומו אם לא ישוב. יש מקום גם לקבוע תשלום מסויים שישלם החייב על חשבון חובו ואולם התשלום צריך להתאים לנתונים המיוחדים של כל חייב וכל תיק. במקרה כזה אין לקבוע כלל כי בכל מקרה "תנאי מינימלי" ליציאה הוא הפקדה של 20,000 ₪.

בנדון דנן, מדובר בחייב – מבקש- שמבקש לצאת לצרכי פרנסה וככל הנראה בכוונתו לעשות כך מספר פעמים בשנה. התניה של תשלום בסכום המבוקש בכל יציאה עלולה לפגוע גם במשיב – הזוכה – שכן הפקדה כזו עלולה להביא לכך שהנסיעה לא תהיה "כדאית" משום שכל הרווחים בה ישמשו לתשלום החוב. בנסיבות האמורות נראה כי יש להקל במידת מה בתנאי התשלום וניתן בתמורה להחמיר את תנאי הערבות של הערבים (יותר ערבים) שיש בהם כדי להבטיח את שובו של החייב מחו"ל.