שופן נ' חי-ארם מכירות והפצה בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בחיפה, כב' הרשמת בדריה חסן, מיום 6.12.17.

עסקינן בהחלטה אשר ניתנה ביחס לבקשת המבקש להכריז עליו כעל חייב מוגבל באמצעים ולאחד את תיקיו. ההחלטה קבעה כהאי לישנא:

"לפניי תגובת החייב להחלטה מיום 4.12.17 שעניינה איחוד תיקיו של החייב והכרזתו כחייב מוגבל באמצעים.

החייב מבקש בתגובתו להפחית את צו החיוב שנקבע בסך 1,500 ₪ בטענה כי לא יוכל לעמוד בו.

לפנים משורת הדין, הנני מורה, כי לאחר הפקדת סכום העירבון העומד על סך של 2,000 ₪, צו החיוב יעמוד על סך של 1,000 ₪ בכל חודש".

בבקשת רשות הערעור טוען המבקש, כי החלטה זו אינה לשביעות רצונו, היות וההחזר החודשי שנקבע קשה לו מאוד. הוא מבקש לשקול שוב את בקשתו בכובד ראש, והיות ומתנהלים נגדו מספר תיקים בסכום הקרוב ל-100,000 ₪. בתצהיר שצורף טוען המבקש, כי הוא "מבקש לערער על ההחלטה במכתב ההחלטה שקיבלתי מהוצאה לפועל הם דורשים ממני לשלם 1,000 ₪ בחודש וכסף התחלתי של 2,000 ₪. אני משתכר שכר מינימום חי בגפי אין לי נכסים ההוצאות השוטפות שלי מגיע לפחות ל-40% מהמשכורת שאני מקבל. מבקש להקל בהחזר יש לי (500 ₪) מס' תיקים לעשות איחוד תיקים".

לבקשת רשות הערעור צורף הסכם שכירות וצורפה רשימת תיקים בהוצל"פ. מרשימת התיקים עולה, כי חובותיו של המבקש עולים של 186,000 ₪, וכי מתנהלים נגדו 12 תיקי הוצל"פ.

לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת כב' הרשמת.

ככלל, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהחלטותיו של רשם ההוצאה לפועל בכל הנוגעת לקביעת תשלומים, אלא לעתים נדירות, ואם היא מוצאת כי ההחלטה בכללותה אינה סבירה (ראה למשל בר"ע (י-ם) 390/08 שמעון נ' עירית ירושלים, [פורסם בנבו], 16.4.08).

אין במסמכים שצורפו לבקשה המונחת לפניי, או בטענות שהועלו במסגרת הבקשה, כדי ללמד על שגיאה כל שהיא שנפלה מלפני כב' הרשמת. אין טענה כל שהיא שיש בה כדי להצדיק התערבות ערכאת הערעור בקביעת צו התשלומים, נושא המצוי בתחום אחריותו ושיקול דעתו של רשם ההוצאה לפועל. במקרה הנוכחי, אף עולה מהחלטת כב' הרשמת, כי בקשתו של המבקש נבחנה שנית, וכי צו תשלומים קודם שנקבע הופחת לאחר עיון נוסף.