רע"צ 18368-10-15

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשמת (הגב' איה מחאג'נה קרמאן) מיום 5.10.15 בתיק הוצאה לפועל מס' 02-99762-14-4 (תיק איחוד) במסגרתה נדחתה בקשת המבקש - הזוכה בתיק הוצאה לפועל פרטני מהתיקים הכלולים באיחוד, להגדלת התשלום החודשי בסך 500 ש"ח המושת על המשיבה- החייבת בתיק ההוצאה לפועל במסגרת תיק האיחוד, לסך של 1,500 ₪.

המבקש טוען כי ביום 23.4.14 נפתח תיק ההוצל"פ מס' 13-03720-14-9 כנגד החייבת – המשיבה דכאן. נכון למועד הגשת הבקשה שלפני, עומד חובה של המשיבה למבקש על סך של 109,323 ₪. בהמשך נפתח נגד החייבת תיק איחוד נשוא הבקשה שלפני המונה 11 תיקים וסך החוב שהצטבר בו עומד על סך של 376,996 ₪. על החייבת הושת צו תשלומים בסך של 500 ₪ אותו ביקשה החייבת להפחית, אך בקשתה נדחתה בהחלטת הרשמת מיום 14.7.15. לטענת המבקש הוא כשל בניסיונותיו לפרוע את החוב מעם המשיבה והליכי ההוצאה לפועל כנגד החייבת הושהו בכפוף לעמידתה בצו התשלומים, כך שלא ניתן לנקוט כנגדה הליכים כלל. ביום 31.5.15 הגיש המבקש בקשה להורות למשיבה להשיב על שאלון יכולת מטעמו, רשמת ההוצאה לפועל נעתרה לבקשה והחייבת הגישה שאלון וכן הגישה בקשה להפחתת צו התשלומים. בקשה זו נדחתה על ידי הרשמת בהחלטתה מיום 14.7.15. בקשה להגדלת צו החיוב אשר הגיש המבקש נדחתה אף היא והרשמת הנכבדה הפנתה את המבקש להחלטתה מיום 14/7/15, בה פירטה את הטעמים לאי הפחתת צו החיוב בתשלומים. לטענת המבקש שגתה הרשמת הנכבדה כאשר לא לקחה בחשבון בהחלטתה כי החייבת הצהירה בשאלון שהכנסתה כקלדנית בית משפט היא בסך 5000 ₪, אולם בפועל צורפו תלושי שכר המעידים על הכנסה גבוהה בהרבה בסך של 9,752 ₪. לטענת המבקש הכנסותיה של החייבת הן בסך של 10,172 ₪ הכוללות קצבת ילדים בסך של 420 ₪, ודמי מזונות בסך של 1,800 ₪ ולא כפי שצוין בהחלטת הרשמת מיום 14.7.15. מנגד, לטענת המבקש, הוצאותיה של החייבת, כפי שפורטו בשאלון מטעמה עומדות על סך של 7,100 ₪, כך שלטענת המבקש רק על סמך נתונים אלו יש להעמיד את התשלום החודשי ע"ס של כ- 3,000 ₪. עוד טוען המבקש כי החייבת ציינה שבבעלותה חשבון המתנהל בבנק הדואר אולם לא המציאה דפי חשבון ובכך מנעה כל דרך ללמוד על מצבה הכלכלי האמיתי, על הכנסותיה והוצאותיה. לטענת המבקש, צו התשלומים אינו משקף את מידת יכולתה של החייבת לפרוע חובה שכן עולה כי סך הוצאותיה של המשיבה פחות מסך הכנסותיה. עוד טוען המבקש, שבהחלטה מיום 14.7.15 נקבע כי ממשכורתה של החייבת מנוכים תשלומים שונים, שאינם בדין קדימה, אך לא ברור בגין מה. לטענתו, ניכויים אלו פוגעים ישירות בנושים והמדובר בהעדפת נושים אסורה. המבקש מדגיש כי בעת פתיחת תיק האיחוד של החייבת עמדו הכנסותיה ע"ס של 5,884 ₪ וכעת גדלו הכנסותיה של החייבת, משמעותית. בנסיבות הגיש המבקש ביום 16.9.15 בקשה להגדלת הסכום התשלום החודשי לסך שלא יפחת מ 1,500 ₪. על אף האמור קבעה הרשמת הנכבדה בהחלטה מיום 5.10.15 כי "הנתונים המפורטים....פורטו ונשקלו במסגרת החלטה מיום 14.7.15... ואז לא מצאתי לשנות מצו התשלומים הקבוע בתיק."

לטענת המבקש שגתה הרשמת עת לא הורתה על הגדלת צו התשלומים לחייבת ולא נימקה החלטתה. יתרה מזו המבקש טוען כי היה מקום להיעתר לבקשה לאור הנתונים אשר פורטו לעיל.

דיון:

באשר לגובה צווי החיוב בתשלומים, נקבע לא אחת כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים, תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם הוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו.

ראה בעניין זה בר"ע 1071/03 דרור גולן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתנה ביום 2/2/03)

רע"א 7195/09 ציון קרטה נ. פרקליטות מחוז חיפה ואח' דינים עליון 2009(118) 1423)

וכן האמור ברע"צ 35723-04-12 לוסב נ. שטרוך (ניתן ביום 30/4/12).

עיון בהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור מעלה כי היא מפנה את המבקש להחלטה מפורטת מיום 14/7/15 המתייחסת לכלל הנתונים באשר להכנסות והוצאות החייבת, כפי שעלו מהשאלון אותו מילאה לבקשת המבקש ואשר עליו מסתמך המבקש בבקשתו להגדלת צו החיוב החודשי.

בהחלטתה מיום 14.7.15 קובעת הרשמת אשר בחנה את תלושי השכר של המשיבה וכי זו משתכרת סך חודשי של 7,952 ₪ אולם נוכח ניכויים שונים שאינם בדין קדימה על פני חובותיה הפסוקים בהוצאה לפועל, משתכרת החייבת בפועל 6,533 ₪ לחודש. מכאן ניתן להיווכח כי הרשמת הנכבדה נתנה משקל בעת החלטתה לפערים בין ההכנסה המוצהרת לזו אשר מופיעה בתלושי המשכורת בפועל. עוד קובעת הרשמת בהחלטתה כי אף לשיטתה של החייבת קיים פער של כ- 1,533 ₪ בהצהרת ההכנסה משכרה שכן, כאמור, במסגרת השאלון הצהירה המשיבה על הכנסה מעבודה בסך 5,000 ₪ נטו. הרשמת הנכבדה שקלה עניין זה בין שיקוליה בעת מתן ההחלטה מיום 14.7.15. כן נקבע בהחלטה כי החייבת לא צרפה אסמכתאות עבור הוצאות מוצהרות, היא אינה מציינת שיעור החיובים בגין חשבונות הצריכה, אינה מצרפת אסמכתאות עבור חלק ניכר מהכנסותיה ואף אינה מצרפת תדפיסי עו"ש עבור חשבונה בבנק הדואר. אף נתון זה נלקח בחשבון בעת מתן החלטת הרשמת הנכבדה, אשר דחתה את הבקשה להפחתת צו החיוב בתיק האיחוד והותירה אותו על כנו.

הנה כי כן, ככל שגדלה הכנסת החייבת מאז קביעת צו התשלומים הראשוני וככל שקיימים בשכרה ניכויים שאינם בדין קדימה ויכול ומהווים העדפת נושים אסורה, נלקח הדבר במסגרת שיקוליה של הרשמת הנכבדה ובשים לב לכלל האמור קבעה הרשמת הנכבדה את צו החיוב בתיק האיחוד והותירה אותו על כנו. איני מוצאת איפוא בסיס לטענה לפיה שגתה הרשמת הנכבדה כאשר לא לקחה נתונים אלו בחשבון שכן עינינו הרואות כי הללו כן מצאו ביטוי בהחלטתה.

מובן כי הדברים האמורים אינם מונעים מעם המבקש לפעול כנגד המשיבה במסגרת המגבלות בתיק האיחוד, ברם לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתה של הרשמת הנכבדה בדבר קביעת גובה צו החיוב, אשר מצויה במתחם הסבירות.