רע"צ 17824-03-17 זבידאת נ' בנק ירושלים בע"מ

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשמת (אביגיל סלע- הקש) מיום 14.2.17 בתיק הוצל"פ מס' 504124-01-15 (תביעה על סכום קצוב), במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לעיון חוזר בהחלטת הרשמת מיום 4.1.17 בה נקבע כי על מבקש לשלם סך של 4,000 ₪ עד ליום 28.1.17 כתנאי לפתיחת תיק האיחוד וכן תשלום בסך 3,000 ₪ החל מיום 28.2.17 ובכל 28 לחודש שאחריו.

1.ביום 2.1.17 הגיש המבקש בקשה להכרזתו כחייב מוגבל באמצעים והציע לשלם סך חודשי של 150 ₪. בהחלטתה מיום 4.1.17 קבעה הרשמת הנכבדה כאמור כי המבקש ישלם תשלום ראשוני בסך של 4,000 ₪ כתנאי לפתיחת תיק האיחוד וצו תשלומים חודשי בסך 3,000 ₪. החלטת הרשמת מיום 4.1.17 לא צורפה לעיוני.

2.ביום 16.1.17 הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר בהחלטת הרשמת מיום 4.1.17. בקשת המבקש לעיון חוזר נדחתה בהחלטתה של כבוד הרשמת מיום 14.2.17, ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור שלפני. בהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור צוין כי הבקשה הוגשה ללא כל אסמכתא. כי מעיון בהחלטה מיום 4.1.17 עולה כי החייב הצהיר על הכנסה חודשית בסך של 7,667 ₪ והוצאות חודשיות בסך של 3,050 ₪ וכי חרף הוצאותיו החריגות של המבקש, קיימת לו הכנסה פנויה בסך של 4,617 ₪ וזאת לאחר שהוא אף מסייע לבני משפחתו, שעה שעליו לפרוע חובותיו טרם עזרה לאחרים. הרשמת קבעה כי לא מצאה בבקשה שום חידוש שיהיה בו כדי לשנות את אשר נקבע בהחלטה מיום 4.1.17.

3.בבקשתו אשר לפני טוען המבקש כי החלטת הרשמת אינה מנומקת דיה ואינה מבוססת. לטענתו, הוא מעוניין להסדיר את חובו בתיק בהתאם ליכולתו האמתית. עוד מציין המבקש כי כנגדו מתנהלים עשרות תיקי הוצאה לפועל במסגרתם ננקטים כנגדו הליכים שונים. לטענתו, הרשמת הנכבדה קיפחה את זכויותיו שעה שנתנה החלטתה ללא שקדם לכך כל דיון ומבלי שניתנה למבקש הזכות להשמיע טענותיו. לטענתו שגתה הרשמת עת לא התייחסה להכנסותיו הוצאותיו של המבקש ולכך שהוא אינו מסוגל לעמוד בהחזר החוב בשל מצוקה קשה ואמתית.

דיון:

4.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בתשובת המשיב.

5.טענות המבקש בבקשתו אשר לפני מתייחסות באופן ישיר להחלטת כבוד הרשמת מיום 4.1.17 במסגרתה כאמור נקבעו לו התשלום הראשוני וצו התשלומים החודשי. תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי בקשת רשות ערעור תוגש תוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה, אם ניתנה בפני הצד המבקש לערער, או מיום שהומצאה לו אם ניתנה ההחלטה שלא בפניו.

בנסיבות אלו, המועד להגשת בקשת רשות ערעור ביחס להחלטה מיום 4.1.17 חלף ומן הטעם הזה בלבד יש לדחות את הבקשה.

6.באשר להחלטה לעיון חוזר מיום 14.2.17 - "הכלל הוא שאם לא עמד החייב במועד הקבוע בתקנות להגשת בקשת רשות ערעור, אין לאפשר לו לעקוף את הסדרי הדין ולהביא להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור באופן מלאכותי ובאמצעות הגשת בקשה נוספת באותו העניין לרשם (הש' ס' ג'ובראן רע"א 3435/08 זמיר מועלם נ' ישראפלורס בע"מ, דינים עלין צ 628)." ראה: כבוד השופט דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות - חלק ראשון, מהדורה שביעית (עדכון 7 נובמבר 2013), ע"מ 110.

הדברים יפים אף לענייננו. אין לאפשר למבקש בנסיבות אלו להביא להארכת המועד להגשת בקשת הערעור באופן מלאכותי על ידי הגשת בקשה נוספת, "לעיון חוזר" באותו העניין כפי שעשה ואף מן הטעם הזה יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

7.כמו כן, אף לגופו של עניין יש לדחות בקשת רשות הערעור ואפרט.

באשר לגובה צווי החיוב בתשלומים, נקבע לא אחת כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים, תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם הוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפירעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו.

ראה בעניין זה בר"ע 1071/03 דרור גולן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתנה ביום 2/2/03)

רע"א 7195/09 ציון קרטה נ. פרקליטות מחוז חיפה ואח' דינים עליון 2009(118) 1423)

וכן האמור ברע"צ 35723-04-12 לוסב נ. שטרוך (ניתן ביום 30/4/12).